מאמצי ההסברה של ראש הממשלה נתניהו נגד התגרענות של איראן הם צודקים. אבל דווקא, ובמיוחד, מאמצים אלו – שראש הממשלה מוביל מזה שנים – צופנים בחובם משגה מהותי מצדו, וליתר דיוק מחדל. האירוניה הגדולה היא שכל ביקור של נתניהו בבית הלבן וכל ניסיון שלו לגייס ולרתום את הנשיא טראמפ להעדיף מתקפה צבאית נגד איראן מזינים ומעצימים את המחדל.
ראש הממשלה נתניהו מתעלם לגמרי מתמונת מצב זאת. הוא ממשיך בעקשנות ובאובססיביות להסתמך על הנשיא טראמפ כגורם בלעדי, יחיד ויחידי נגד התגרענות איראן. ראש הממשלה יכול היה ליזום ולהקים קואליציה של מעצמות וארצות מערביות מרכזיות ולהפעילן כשותפות ומעורבות במאבק נגד התגרענות איראן.
הוא לא עושה זאת, ונראה שאין בדעתו לעשות זאת. ראש הממשלה מתנהל כשיכור חושים מול נשיא ארה"ב ורואה בטראמפ נשיא כל-יכול, יחיד שיכול ומסוגל לבלום את איראן משאיפותיה הגרעיניות. זה לא רק משגה – זה מחדל מתמשך. מחדל שראש הממשלה, במו ידיו – ליתר דיוק במו ביקוריו התכופים בבית הלבן – מחזק ומעצים.
במקום הביקור הנוכחי בוושינגטון, ראש הממשלה צריך היה לקיים מסע דילוגים בבירות מעצמות המערב וארצות מערביות מרכזיות; לשוחח עם ראשי המדינות ולהציג להם את "תיק הראיות" – את המידע המודיעיני שיש לישראל על הטילים הבליסטיים שאיראן מחזיקה ומפתחת. נתניהו היה מופתע לגלות את מידת הנכונות של מנהיגי גרמניה, בריטניה, צרפת והסקנדינביות להצטרף למאמציו נגד התגרענות איראן.
חבל. לא נראה סיכוי שראש הממשלה נתניהו יפעל כך. נוח לו, נעים לו, מחניף לעצמו, להגיח לוושינגטון ולהתחכך עם הנשיא טראמפ. איך סיכם הנשיא את שיחתו עם ראש הממשלה נתניהו? "הייתה פגישה טובה מאוד... התעקשתי שהמו"מ עם איראן יימשך". הפירוש המעשי של הצהרה זאת הוא: "נתניהו, עזוב אותי עם איראן. מטפלים בזה וויטקוף וקושניר".
התרעות פיקוד העורף