יותר מהאקט של קריעת תמונתו של המנהיג העליון באיראן, חשובה אמירתה של הפרלמנטרית האיטלקייה באשר ליחסה של אירופה ל-7 באוקטובר. לא הטבח (כן, זו המילה) שביצעו מחבלי חמאס באזרחים ישראלים באותו יום ארור מעניין את רוב האירופאים, אלא "רצח העם" בעזה. כאילו ישראל, ככה סתם, יום אחד, החליטה לטבוח בעזתים.
עשרות אלפי העזתים שנהרגו בשנתיים האחרונות שילמו בחייהם את מחיר השלטון הרודה בהם. אלמלא בחרו בחמאס זמן קצר לאחר שישראל ביצעה את ההתנתקות, עזה יכלה כיום לשגשג. אבל העזתים בחרו בדרך הטרור, שילמו ומשלמים את המחיר הכבד. ועדיין, אחרי שנתיים וארבעה חודשים, חמאס חי, נושם ובועט.
איפה ואיפה מוסרית בולטת גם ביחס לעם הכורדי השואף לעצמאות. לא הטורקים, לא הסורים ולא העיראקים מוכנים לוותר על נתח מזערי משטחי מדינותיהם לטובת הקמת מדינה כורדית. זאת, לעומת הקריאות, ההפגנות וההחלטות ברחבי אירופה ובאמריקה למען מדינה פלסטינית ולעיתים אף לחיסול ישראל.
ככל שאינה מוצדקת הקמתה של עוד מדינה ערבית בשטחי יהודה, שומרון ועזה, כך מוצדק לחלוטין כינונה של מדינה כורדית, בעלת שפה, מסורת ותרבות משלה. הכל מבינים שמדינה פלסטינית תבוא על חשבון מדינת ישראל. עוד מדינה ערבית שתאיים עוד יותר על המדינה היהודית היחידה. בעולם הצבוע – זה אפשרי.
הבעיה עם הכורדים היא שהם מהווים מטרד למדינות הערביות שבקרבן הם שוכנים. אין להם יחסי ציבור עולמיים כמו לפלסטינים, עם מומצא, שאין שום הצדקה למדינה משלו, אלא אם כן – מה שלא יקרה – יבטא מאווייו הלאומיים בצד המזרחי של נהר הירדן. בקיום מדינה כורדית אין איום על סוריה, על טורקיה, או על עיראק.
חוץ מישראל, כמעט אין גיבוי בינלאומי לשאיפות המוצדקות של הכורדים לעצמאות. הנושא אינו מעניין את האו"ם. כל ניסיון כורדי לגלות עצמאות מדוכא ביד קשה. ייקח עוד זמן עד שתקום כורדיסטן, וישראל בוודאי תסייע בכך. לעומת זאת, היא לא תאפשר הקמת מדינה פלסטינית – גם אם בעולם גוברת התמיכה במהלך שכזה. הכורדים ראויים למדינה, הפלסטינים ראויים לאוטונומיה.
התרעות פיקוד העורף