כל זה ממחיש לאיזה סבך נכנסנו כשהתחילו את המשפט הזה, שאני עוקב אחריו ככל האפשר, ואי אפשר, כי לא ניתן לעקוב אחרי כל הפיתולים של האישומים המופרכים והמוזרים שעולים בו. טוב, הבטחתי שיש פתרון פשוט ואגיד מהו: הפרקליטות צריכה להודיע שהיא מושכת את כתב האישום.
הנשיא לא צריך להעניק חנינה, לא צריך לסבך אף אחד בשום דבר. הפרקליטות תכריז שלאור המצב שנוצר והיחסים הבינלאומיים ומתוך התחשבות, ולפנים משורת הדין, ולמען האחדות בעם, ולמען הקשר האסטרטגי עם ארצות הברית, ובלה בלה, מה שהם רוצים, העיקר שבסוף יהיה כתוב: אנחנו מושכים את כתב האישום.
וזהו. המשפט ייפסק. ככל שהבנתי, ותקנו אותי אם לא, הדבר מעוגן במפורש בחוק. האומר בערך כך: חזר בו תובע מאישום יזכה בית המשפט את הנאשם מאותו אישום. כלומר, לתביעה נתונה סמכות חוקית ברורה לחזור בה מן האישום בכל שלב לפני הכרעת הדין. (חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 סעיף 94 א')
משיכת כתב האישום מתוך היענות לפניית נשיא ארה"ב איננה חייבת להראות הודאה בטעות, מה שהאגו של אנשי הפרקליטות לא יסכים לו לעולם, יהיה מה שיהיה. הפרקליטות תראה כמי שעושה זאת מתוך נימוקים רחבים: שיקולי מדיניות, אינטרס ציבורי, התחשבות בנסיבות שנוצרו. יענו, כך פועלת מערכת תביעה ריבונית, מתוך שיקול דעת.
כבר כתבתי כמה פעמים בעבר שהלוואי והשופטים היו קמים כאיש אחד, דופקים על השולחן ואומרים: "מספיק עם השטויות האלה, המשפט נגמר!", אם השופטים היו יכולים להפסיק את המשפט היה טוב.
עם זאת, לא צריך שהפרקליטות תסבך את נשיא ישראל בעימות עם נשיא ארצות הברית ותעמיד את יצחק הרצוג במצב כל כך מביך וכל כך בלתי אפשרי, שבו מה שהוא לא יעשה יראה רע. לכן הוא מגלגל את הכדור הלאה, והמערכת עונה כמו שהיא יודעת ורגילה: אין זמן כרגע, ונראה, ותבוא מחר.
זו לא הדרך. אני חוזר ואומר: הפרקליטות יכולה למשוך את כתב האישום. למעשה, נשיא ארצות הברית מציל את הפרקליטות מעצמה. כך יראה, שהפרקליטות משכה את כתב האישום, לא כי היא מודה שהיא עשתה מעשה שלא ייעשה בהגשת כתב אישום שבו אי אפשר להוכיח שום דבר, ושסיקור הוגן וסיגרים הם דברים שאין מילים כדי לתאר את הגיחוך בהפיכתם למעשה פלילי.
הפרקליטות תציל אותנו ואת עצמה מעצמה בכך שהיא תודיע, היום: אנחנו מושכים את כתב האישום. הנה הפתרון, תעשו אותו, נצא מהמצב הזה, כולם יקבלו שזה נגמר כמו שזה צריך היה להסתיים.
התרעות פיקוד העורף