מקורבי הנשיא הרצוג צודקים. זוהי חציית קו אדום. נשיא המדינה אינו יכול להעניק חנינה לפי הזמנה, והוא בוודאי לא אמור לעשות זאת כדי לרצות מנהיג זר, חזק ככל שיהיה. מוסד החנינה הוא לב־ליבה של הריבונות המשפטית. ברגע שגורם חיצוני מכתיב למי לתת חנינה, מערכת המשפט הישראלית הופכת לבדיחה.
כאן נמדד חוט השדרה של מנהיג. הרצוג חייב לאמץ נחישות. עליו לעמוד כסלע איתן מול הסערה מוושינגטון. המנהיגות שנדרשת היא כזו שאינה מתקפלת. טראמפ רגיל לכך שמנהיגים בעולם רועדים למשמע שמו. אם הרצוג ייכנע עכשיו, הוא יזמין התערבות בכל תחום אחר, מביטחון ועד התיישבות. כניעה היא מדרון חלקלק, שסופו אובדן העצמאות. התערבות בענייניה של מדינה ריבונית היא תוקפנות. הידידות עם ארצות הברית היא נכס אסטרטגי לישראל, אבל היא אינה יכולה לבוא על חשבון הכבוד הלאומי והחוק הישראלי. אנחנו לא מדינת חסות ולא כוכב נוסף בדגל האמריקאי.
הניסיון להפעיל על הרצוג מנופי לחץ דרך הבית הלבן, ככל שהיה כזה, הוא ניסיון נואש של גורמים פוליטיים שאיבדו את הבושה. הם מוכנים "לשרוף את הבית" כדי לנצח בקרב קטן, והמחיר הוא פגיעה הרסנית ביסודות המדינה. לכן על הרצוג להבהיר לטראמפ בשיא החדות והנחישות, שידידותנו עמוקה אך הריבונות הישראלית אינה למכירה.
מי שחושב שהרצוג יתקפל אינו מבין את כובד האחריות המונחת על כתפיו. הוא נבחר לשמש כסמל המדינה, לא כבובה על חוט של ממשל זר. אם הוא יישאר נאמן ליושרו האישי, יפעל בנחישות ויהיה חדור מטרה, הוא יעמוד במבחן הזה. ישראל תישאר מדינה חופשית, ומוסד הנשיאות יישאר מבצר של עצמאות. כל תוצאה אחרת תהיה תבוסה היסטורית.
התרעות פיקוד העורף