הרמדאן מסמל טיהור, חידוש והתחלה מחדש. הוא נועד להזכיר לאדם את מגבלותיו ואת אחריותו המוסרית, לצמצם את הגשמי ולהעצים את הרוחני. בעולם האסלאמי - ממדינות המפרץ ועד צפון אפריקה - הרחובות מתמלאים בלילות, השווקים שוקקים, והאווירה חגיגית כמעט עד אופורית. זהו חג של אמונה, אך גם של חיים.
ואז מגיעים לישראל.
וכאן עולה השאלה המתבקשת לקורא: כאשר מדינה שלמה נערכה מבעוד מועד במונחים של כוחות, סיכונים והתרעות - האם מדובר בחג דתי, או בהיערכות למערכה כוללת? האם חופש הפולחן של ציבור אחד אמור להכניס מדינה שלמה, למשך חודש ימים, לכוננות מבצעית כמעט מלחמתית?
לקראת הרמדאן נערכת משטרת ישראל בכוח מיוחד של למעלה מ־7,000 שוטרים. כדי לסבר את האוזן - זהו סדר גודל השווה לכוח לוחם בשתי אוגדות!. כוח אדיר, מרוכז, מתוגבר, מתוכנן לפרטי פרטים. והכול - כדי לאבטח מה? חג דתי. והכוח העצום הזה נלקח ממשימות אחרות של המשטרה - לא פחות חשובות, שלמשך חודש ימים אינן מתועדפות.
נכון, למדינת ישראל מחויבות ברורה לחופש פולחן. זהו עיקרון יסוד בדמוקרטיה, וחובתה של המדינה להגן על כל אזרח וכל מתפלל. אבל זו איננה שאלה של דת. זו שאלה של נורמליות.
באיזו מדינה אחרת בעולם נערך כוח משטרתי בהיקף אוגדתי כדי לאפשר קיומו של חג דתי? באיזו מציאות מתוקנת חג רוחני מחייב פריסת אלפי לוחמים, חסימות צירים, התרעות מודיעיניות ותדרוכים מבצעיים יומיים? ובכל זאת - בישראל זה כבר שגרה. נירמלנו את האנומליה.
לדעתי, נדרשת חשיבה אחרת. לא חשיבה כוחנית, לא ענישה קולקטיבית – אלא שיח מנהיגותי ישיר וברור עם הנהגת החברה הערבית בישראל: פוליטית, דתית וציבורית. שיח שמציב אחריות הדדית. שמבהיר כי חופש פולחן איננו רק זכות - הוא גם מחייב שמירה על הסדר הציבורי.
המסר צריך להיות פשוט: רמדאן יכול להיות חודש של רוח, תפילה וקהילה - והוא גם יכול להפוך לחודש של חיכוך, הגבלות והידוק ביטחוני. הבחירה איננה של המשטרה בלבד; היא של כלל ההנהגה ושל הציבור כולו. השאלה האמיתית איננה כמה שוטרים נפרוס השנה אלא, כיצד הגענו למצב שבו חג דתי מחייב היערכות בהיקף של מערכה.
ואם זהו המצב – אולי הגיע הזמן לשנות את המשוואה, לא רק את הפריסה.
המרחב הציבורי הישראלי איננו מתנהל באווירת חג; הוא נכנס למצב דריכות. שיח של תפילות מתחלף בשיח של התרעות. במקום עיסוק בשאלות של רוח וזהות – עוסקים במספרי מתפללים, בהגבלות גיל, ובתסריטי קיצון.
זו אינה שאלה תיאולוגית. זו שאלה אזרחית. וזו גם השאלה שמלמדת יותר מכל על המורכבות - ואולי האבסורד - של "חג הרמדאן בישראל".
התרעות פיקוד העורף