עזה, כמו מוצבים חודרים בלבנון וכמו סוריה, היא סרח עודף של מדיניות מטורללת שמטרתה שרידות הממשלה. צה"ל עדיין מחזיק בזירות חיכוך בלבנון ובסוריה לצורכי אותה מטרת שרידות. בעיקר כדי לא "לסגת" ולהיות נידונים לשאלה, למה נשארתם עד עכשיו? כדי להרוג שני מחבלים וארבעה משגרים? תיווך אמריקאי-צרפתי אמור לנהל את שיקום לבנון וסוריה כחלק מהנדבך המזרח-תיכוני, ואף מוצב חודר לא יגן על האינטרסים הביטחוניים שלנו.
הבעיה העיקרית היא עזה. גורם בכיר בצה"ל אומר ל-ynet: "לא יהיה כאן ריק, אלא הרבה-הרבה יותר מחבלים של חמאס, משולבים באופן מוחלט בתוך האוכלוסייה. כניסה שלנו פנימה היא נטולת כל תאריך תפוגה כי אחרת אי אפשר להוריד את רמת הפעילות של חמאס, לסלק את נציגיו שיושבים בתוך גופי השלטון האזרחיים, ולתפעל בעצמנו את כל הרצועה לשנים ארוכות".
אפשר להעריך שאותו בכיר יצא לתקשורת בגיבוי הרמטכ"ל, ובינתיים כבשנו מחצית מהרצועה. הכיבוש, כידוע, משחית, ובעזה זה קורה תוך כדי לחימה. האמת, אין כאן לחימה של ממש, אלא ניקוי שטח וחיסול כל חמוש ש"מסתער" על כוחותינו מתוך כוך הריסות. מי שמנצלים את המצב הם, כתמיד, אנשי הציונות הדתית-לאומנית-משיחית. בצלאל סמוטריץ' משדר תחושת אדנות וחזרה למקורות ולחלומות על התיישבות בעזה.
ובינתיים, בישראל, אין אירוע שמסמל בצורה מובהקת יותר את הקרע באוכלוסייה ממפגש הרחוב בין חבורת הפרחחים ובין השופט בדימוס אהרן ברק, שזכה להיקרא שם "יא אפס, דיקטטור, חמינאי". גאווה רבה.
התרעות פיקוד העורף