כל אלה מובילים למסקנה הברורה והכואבת, שהכישלון הוא כישלון כולל של עם ישראל. כישלון שניכר ברוב הדומם - וליתר דיוק, ברוב האדיש. זו תופעה שמאפיינת עם שעסוק בענייניו האישיים, מתעלם ממה שסביבו, עסוק יותר בסיר הבשר שלו מאשר במצבה הקשה של המדינה. התופעה הזאת הובילה לאורך ההיסטוריה של עם ישראל לתוצאות קשות וכואבות ובעיקר ליציאה לגלויות.
לבסוף הן התאחדו לתנועה אחת, התנועה הדמוקרטית לשינוי, ובבחירות לכנסת התשיעית ב-1977 סחפו אחריהן ציבור ענק והפכו למפלגה השלישית בגודלה עם 15 מנדטים. ראינו אז מנהיגות חדשה, שהביאה משב רוח חדש לפוליטיקה הישראלית, עובדה שהייתה לה השפעה על ממשלת המהפך של מנחם בגין, שקמה אחרי אותה מערכת בחירות.
לכן נשאלת השאלה, היכן הם נציגי הדור החדש שצמח כאן? היכן אותם גיבורים שהוכיחו את יכולתם המרשימה בשדות הקרב? היכן הרוח החדשה שאמורה לנשוב כאן? אין ספק שבין כל אותם גיבורים ישנם מנהיגים מצוינים, שראויים ויכולים להנהיג את המדינה לאופק חדש.
התרעות פיקוד העורף