הניסיון של התביעה לצייר את נתניהו כאדם מושחת או נהנתן או גם וגם לא צלח. אפשר לחלוק עליו ואף להאמין שהוא האדם הגרוע בתולדות העמים, אבל זה לא הטיפוס שאוהב את החיים הטובים. מדובר באדם שעובד במשרה קשה, מלאה ועמוסה, מהבוקר עד הלילה, תחת ביקורת תקשורתית יומיומית, קטלנית וחדה, וכל מה שהוא רוצה זה רק להמשיך לכהן בתפקידו. הוא יכול היה מזמן לפרוש, לעשות לביתו, ליהנות עם משפחתו, למעשה, כלל לא נראה שהוא נהנה מכספו. גם מתנגדיו יודו - הוא כל הזמן עובד. זו עובדה.
המשפט נגד נתניהו חולל כאוס פוליטי. החרם של מפלגות האופוזיציה נולד בגלל עמדה ערכית־מוסרית, המתנגדת לשבת בממשלה תחת ראש ממשלה נאשם. התוצאה הייתה ממשלת ימין דתית קיצונית. ההחלטה הזאת בראי ההיסטוריה התבררה כהרת אסון, טרגית.
ההצעות להסדרי טיעון נדחו, התמסמסו. היועמ"שית אינה מוכנה לוותר ולו בפסיק. היא אובססיבית. קדושת ההליך דוחה כל היגיון בריא, ולכן ראינו את ראש הממשלה בזמן מלחמה יושב בבוקר בדיונים על סיגרים ומשקאות חריפים ובערב מאשר מבצעים צבאיים.
בידיו של הנשיא יצחק הרצוג נמצאת אפשרות לחנינה. הרצוג הוא נשיא ממלכתי, איטי, מעט ישנוני. הוא חשב לנוח במשכן לאורך שבע השנים, לחלק מדליות ולארח ישראלים מצטיינים. יש שטוענים שהוא חשב להעביר את הזמן במשרה הבכירה עד שיתפנה כס ראש הממשלה. המציאות זימנה לו תקופה דרמטית וסוערת, ואילו הוא - לא נראה בדיוק הטיפוס הכי חזק ונחרץ, אולי יותר כמו אדם שמרכז יומו הוא התפנות לשנ"צ.
התרעות פיקוד העורף