ההיסטוריה של עם ישראל רצופה מאבקים, אך לא זכור הפסד כה צורב, מהדהד ומיותר כפי שנחלה מדינת ישראל מול חמאס. הובסנו פעמיים: הפעם הראשונה הייתה בבוקר ה-7 באוקטובר 2023, כשהקונספציה קרסה אל תוך דם ואש ביישובי העוטף. הפעם השנייה, הכואבת לא פחות, התרחשה במהלך המתקפה שלנו על הרצועה - מתקפה שבה כל הערכות שלי התממשו אחת לאחת.
החשבון המדמם של הכישלון
התוצאות המרות של שנתיים של "לחימה ללא תכלית" זועקות מכל עבר. לא מדובר רק בסטטיסטיקה, אלא בשבר לאומי.
אשליית הניצחון המוחלט
הבטיחו לנו "ניצחון מוחלט", אך המציאות היא שהמטרה של חיסול חמאס רחוקה מאיתנו כמרחק מזרח ממערב. השפלה אסטרטגית כזו לא נראתה מעולם. עם חיל האוויר הטוב בעולם ואוגדות משוריינות על הקרקע, מדינת ישראל לא הצליחה להכריע ארגון טרור במשך שנתיים. הכישלון הזה הוא מבצעי ומנהיגותי.
אמנם הנסיגה הכפויה הביאה לשחרור החטופים, שחרור שהיה נמנע לו המשכנו בדרכו של נתניהו - דרך שהייתה מובילה למותם של חטופים נוספים במנהרות ולאובדן חיילים ללא כל הישג - אך המחיר הגיאופוליטי נורא. נתניהו, שהציג עצמו כמר ביטחון, הפך לצייתן לתכתיבי הבית הלבן. חוסר הראייה האסטרטגית שלו הביא עלינו הסדר שבו ישראל היא הצד המובל, לא המוביל.
המאזן הסופי: חמאס חי, ישראל נדחקת לשוליים
בסיומן של שנתיים אפשר לומר ביושר: איבדנו המון ולא השגנו דבר.
נתניהו הביא את ישראל למצב שבו היא נכס מעיק ולא נכס אסטרטגי. יצאנו למלחמה כדי לשנות את פני המזרח התיכון, וגילינו שהמזרח התיכון השתנה לרעתנו - בזמן שאנחנו נותרנו עם חובות, שכול, איומים על ביטחוננו שהולכים ומתעצמים וחמאס אחד שעדיין עומד על רגליו ומחייך.
התרעות פיקוד העורף