על פי נתוני המשטרה, בני ברק היא אחת מארבע הערים בעלות שיעור הפשיעה הנמוך בארץ. אלפי חילונים, עם מדים ובלעדיהם, מסתובבים כל יום ברחובות העיר בצורה חופשית. אך כל אדם מן השורה שהאזין לדיווחי התקשורת היה משתכנע שמדובר במאורת פשע, שהכניסה אליה מותרת לחרדים בלבד, ושכל חילוני ובוודאי חייל הדורך בה שם נפשו בכפו.
תושבי בני ברק סובלים פעמיים. ראשית, הם הסובלים העיקריים מהפגנות קומץ הפורעים, ושנית, הם סובלים מתגובת המשטרה שפוגעת בכולם, חוץ מבפורעים עצמם. האלימות המשטרתית בבני ברק לא סיכלה שום אירוע. קשה היה שלא להתרשם כי מדובר בפעולת תגמול קולקטיבית נגד תושבים שלווים. מעצרי הראווה של צעירים וילדים שלא היו קשורים לאירוע (ושוחררו), לא פגעו בשערה משערות ראשם של הפורעים האמיתיים, שכבר לא היו שם.
נדמה כי רשויות החוק בישראל החליטו לעשות הכל כדי להפריד בין הציבור החרדי לשאר האוכלוסייה. מה אמורים להרגיש ילדים חרדים הרואים שוטרים מכים בפראות את בן משפחתם על לא עוול בכפו? אלו רגשות יהיו להם כלפי לובשי מדים, כשהם רואים את הוריהם נועלים את הדלת בצוהרי היום כי אולי יגיעו חיילים לעצור את אחיהם, הלומד בישיבה?
בג"ץ והיועמ"שית ערכו "ניסוי חברתי" מעניין: הבה ניתן לעשרות אלפי צעירים חרדים מעמד של פורעי חוק, נאסור עליהם יציאה מהארץ, וכך אולי הם ירגישו חיבור פנימי עמוק ויבואו לשרת בצה"ל. אך הפלא ופלא – הניסוי לא הצליח. מתברר שבמקום לחבר את הצעירים החרדים לצה"ל הם נדחקו לזרועות הפלג הירושלמי. ככל שההסתה, ההחרמה והסנקציות גוברות, הצעירים מתקרבים אל חוגי הקיצוניים. הרבנים עושים ככל יכולתם כדי למנוע זאת, אבל הדבר נעשה קשה יותר ויותר.
האירועים בבני ברק עשו טוב לבנט, לליברמן, לפלג הירושלמי ולנטורי קרתא. הם קיבלו בדיוק מה שרצו: הגבהת החומות שבין החרדים ובין שאר האוכלוסייה. כך יוכלו אנשי הפלג לקרב אליהם צעירים חרדים, וכך יוכלו הפוליטיקאים מהאופוזיציה לייצר רווח פוליטי. למזלם, גיוס לצה"ל לא יקרה באווירה הנוכחית, וכך יוכלו הפוליטיקאים לקושש קולות חילוניים החוששים מה"מפלצות" שמעבר לחומות.
התרעות פיקוד העורף