לנוכח ההמון, החיילות המבוהלות החלו להימלט. הפורעים לבושי השחורים דלקו אחריהן כשהם זועקים "נאצים, נאצים". אנשים טובים נחלצו לעזרת החיילות המבועתות, והכניסו אותן למקום מסתור, מפחד ההמון המסתער לעברן.
היה נדמה שהמפכ"ל הזועם הולך לחפש את העבריינים ולכסח להם את הצורה. כ־25 עצורים ליקטה המשטרה ברחובות הסוערים של בני ברק ביום שני בבוקר. הם שוחררו לבתיהם בהוראת שופט המעצרים. שורת אישים מכובדים מצמרת הצבא, המשטרה, הקואליציה והאופוזיציה גינתה את תקיפת החיילות, הזהירה והצהירה שיש לפעול בתקיפות נגד מפירי הסדר, בלה בלה בלה.
ביום שני שבו הלוחמים החרדים לחסום כבישים בכניסה לירושלים ולבית שמש. שוב היו עימותים עם המשטרה, שוב היו גינויים, שוב היו אזהרות בנוסח "צריך לשים קץ להתפרעויות ולחסימות הכבישים". אז גינו. אף שבידי המשטרה ישנן תמונות הפורעים מבני ברק, עד יום שלישי לא פורסם שהם נעצרו עד תום ההליכים ומכינים נגדם כתבי אישום חמורים.
כבר בשנת 2013 נרשמו בבני ברק הפגנות נגד גיוס שכללו הצתת מכולות אשפה ועימותים עם המשטרה. מאז חזר הדפוס שוב ושוב: שריפות פחים, חסימות כבישים ויידוי חפצים לעבר שוטרים. בשנת 2022 הידרדרה הפגנה נגד חנות סלולר לאלימות שכללה הצתות, חסימות צירים והשלכת חפצים לעבר ניידות. האירוע הסתיים במספר מעצרים בודדים, ללא פרסום משמעותי על ענישה בהמשך.
הסלמה משמעותית נרשמה בנובמבר 2025, בגבול רמת גן-בני ברק. מאות מפגינים הגיעו כדי למנוע מעצר עריק. בתוך זמן קצר הותקפה ניידת של המשטרה הצבאית, התהפכה וציוד צבאי נגנב ממנה. למרות חומרת האירוע דווח על שני עצורים בלבד.
במשך שנים שימשה ירושלים זירה מרכזית לעימותים דומים, לעיתים חריפים אף יותר. בשכונת מאה שערים נרשמו שוב ושוב אירועים שבהם נשים שנכנסו בטעות לשכונה הותקפו מילולית ולעיתים גם פיזית בשל לבוש שנחשב “לא צנוע". במקרים אחרים תועדו יידוי אבנים, הצתת פחים ועימותים קשים עם שוטרים במהלך הפגנות נגד גיוס או נגד פתיחת עסקים בשבת.
בירושלים התרחשו לאורך השנים גם עימותים אלימים במיוחד עם כוחות הביטחון: שוטרים הותקפו, נחסמו כבישים מרכזיים והוצתו פחי אשפה. במקרים רבים ההפגנות פרצו בעקבות מעצר עריקים או פעולות אכיפה אחרות, והפכו במהירות להתפרעויות המוניות. הדפוס הירושלמי - הפגנה שמסלימה במהירות לאלימות רחוב - נדד גם לבני ברק.
למרות ריבוי האירועים, שהפכו יותר ויותר אלימים, התוצאות המשפטיות המתועדות מצומצמות יחסית. העונשים שפורסמו קשורים בעיקר לעריקות עצמה - עשרות ימי מאסר בודדים. לעומת זאת, על האלימות ברחובות - הפיכת ניידות, תקיפת שוטרים וחיילים, הצתות וחסימות - כמעט שלא מתפרסמים פסקי דין משמעותיים. הדיווחים מסתיימים בדרך כלל בנוסח הקבוע: “כמה חשודים נעצרו".
הפער הזה בין חומרת האירועים לבין היקף הענישה יוצר תחושת היעדר הרתעה. כאשר אירועים אלימים חוזרים פעם אחר פעם, אך הענישה הפומבית נדירה, נוצר מסר בעייתי: הסיכון להשתתפות בהתפרעויות נמוך יחסית. המעבר מפחי אשפה בוערים לעבר הפיכת ניידות וחילוץ חיילות מתוך המון זועם ממחיש את ההסלמה. יש מי שטוענים שהמשטרה שמנוהלת על ידי השר לביטחון לאומי, שהוא עבריין בעצמו, אינה מסוגלת להתמודד עם הרציחות והפרוטקשן במגזר הערבי ואינה מסוגלת להתמודד עם אלימות ברחוב החרדי, שלא לדבר על ההפקרות והבריונות בכבישים, ויש להחליף את השר ואת הקצינים הבכירים שמינה, מה שלא נראה מעשי לאור השיקולים הקואליציוניים והבחירות שמועדן מתקרב.
בינתיים האלימות בארץ הקוידש חוגגת, והסיכויים שמישהו יצליח לשים לכך קץ, או לפחות להפחית בצורה משמעותית את התופעות האלימות, נראים קלושים ביותר.
הרשל, שמי הוא...
הרשל, שמי הוא...
השטן - איזה איש קטן, הרשלה אומן, הרשלה קטן, השטן אומן
התרעות פיקוד העורף