המחשבה להקדים מעט את הבחירות לספטמבר, לפני ראש השנה, נשקלה שוב בעיקר בשל הערכה כי אנשים שחוגגים את ראש השנה, כלומר מאמינים, דתיים, חרדים ומסורתיים, עשויים להתקשות לעצור את ההכנות ולהגיע לקלפיות. שלא לדבר על הנסיעה ההמונית לאומן, שמתחילה בשבוע שלפני ראש השנה. המחשבה הראשונית להקדים התייחסה בעיקר לחשש מסמיכות אירועי הזיכרון של מאורעות שמחת תורה, אלא שהמרחק בין שמחת תורה, או שבעה באוקטובר שחל השנה ימים ספורים אחריו, ועד למועד הבחירות החוקי הוא שלושה שבועות. במונחים של קמפיין זה נצח נצחים.
למרבה הצער, ציון יום האירוע - שכנראה יתפצל גם הפעם לאירוע הממלכתי הרשמי ולאירוע האלטרנטיבי של תומכי האופוזיציה - יתקיים עמוק בתוך קמפיין הבחירות וישמש כלי תעמולה לכל הצדדים.
המציאות האזורית מחייבת שליטה מלאה של הממשלה הנוכחית על המתרחש. מהתיאום עם האמריקאים לגבי המתקפה האפשרית להפלת המשטר בטהרן, ועד לכניסה מחודשת של צה"ל לעזה לצורך פירוק חמאס. הכול קורה כאן ועכשיו ואין דרך להשהות את הדברים.
באופן הזה יוכל נתניהו לבוא לבוחר, וכך הוא מתכנן, אחרי שכל האירועים מאחור, וכשהדברים הצפויים להתרחש באיראן, עזה ולבנון יהיו מעשה עשוי. ראש הממשלה יציג את עצמו כמי ששינה את פני המזרח התיכון, הרחיק כמה דורות קדימה את הסיכונים המיידיים שעימם ישראל התמודדה עשרות שנים, ואילו את הבחירות הבאות הוא יבקש להקדיש לשינויים פנימיים בחברה, ובעיקר במערכת המשפט.
חוק נוסף שקריטי לקואליציה הוא חוק ועדת חקירה לאומית שהם מקדמים. נתניהו לא רוצה שהממשלה תוכרז כממשלת מעבר, מה שישית עליה מגבלות מיידיות בתחומים רבים, לרבות חקיקה ומינויים. לכן אי-הכרזה, משום סוג שהוא, על בחירות, תביא לכך שהכנסת תוכל להמשיך כרגיל גם אחרי הפגרה, כשבוע אחרי יום העצמאות. הדבר יקנה לממשלה עוד כנס קיץ מלא לעבוד כרגיל, עד סוף יולי, שאז תצא הכנסת לפגרת הקיץ, ולמעשה לפגרת הבחירות.
השניים ככל הידוע טרם שוחחו על כך, אבל נתניהו נערך לעזור ככל שיתבקש, במפורש ובמרומז, לידידו מהבית הלבן. ראיונות בתקשורת ובפודקאסטים רלוונטיים, אולי אפילו ביקור בארצות הברית, נאומים פיזית או באמצעות מסך לקהל רלוונטי. כל מה שיידרש. אם בעבר המשחק הפוליטי הפנימי - הן בישראל והן בארצות הברית - היה נסתר מהעין, אם כי ההתערבויות ההדדיות זה במגרשו של זה הן לא דבר חדש - היום הכול כבר מעל השולחן.
בין השאר מדובר בחוקים להרחבת הזכאויות לנשיאת נשק, כמו רישיון גם למי שטרם מלאו לו 21 עם שירות צבאי מלא, הרחבת הקריטריונים כמו רובאי 03 במקום 08, וכעת גם תומכי לחימה עם רובאי 02, מה שיאפשר לחיילות כמו תצפיתניות ומדריכות חי"ר ושריון לשאת נשק, ועוד. גם חוק הפרוטקשן עבר תחת ידו, גירוש משפחות מחבלים, וגם הצעת החוק לעונש מוות שמחכה עדיין בצנרת החקיקה.
עוד לפני ששמו של בבלי עלה כמועמד ליועץ משפטי של המשטרה, הוא סומן על ידי המערכת כגורם שצריך ליירט. בשנה האחרונה זימנו אותו לחקירה בנציבות שירות המדינה, אולם לא יצא ממנה דבר והתיק נסגר בלא כלום. במהלך החקירה הוא נשאל בין השאר על ציוצים שונים שכתב בטוויטר, זו הייתה רמת החשדות נגדו, שכאמור לא הניבו דבר.
החיפוש אחריו נמשך גם אחרי ששמו עלה כמועמד אפשרי לתפקיד הרגיש. לאחרונה פנה עיתונאי המקורב למערכת אכיפת החוק לבחורה שעובדת במפלגה ועימה יצא במשך תקופה קצרה, וניסה לעודד אותה לספר עליו דברים מכפישים, כנראה בתקווה שייצא ממנה חומר לכתבה שתטרפד את מינויו. זה לא קרה.
הבעיה בגוש זה היא מובנית. אין מנהיג מוסכם. בניגוד למחנה הימין שבו אין עוררין על מנהיגותו של נתניהו והדבר מקובל על כלל מפלגות הקואליציה, בשמאל הדבר טרם הוכרע. בנט מוביל בסקרים, לפיד ראש האופוזיציה, גדי איזנקוט הדם החדש במחנה, ואביגדור ליברמן, שרואה את עצמו כבוגר "שלושת הפיקודים" - אוצר, ביטחון וחוץ - וכעת תורו, לדעתו, להיות ראש הממשלה.
אבל זה לא רק קרבות ההנהגה. זה גם המצב בסקרים. בעוד רוב סקרי התקשורת מראים על ניצחון ברור לגוש המרכז-שמאל, לפעמים אפילו בלי קולות הערבים, בסקרי העומק המפלגתיים, שמוזמנים באופן תכוף יותר על ידי המועמדים השונים, הולכים הפערים ומצטמצמים.
הוא עדיין חושב שהמחנה שלו מייצג את הרוב בנושאים מהותיים כמו מערכת המשפט, גיוס והקמת ועדת חקירה ממלכתית. אלא שפוליטית חבריו לגוש לא מאורגנים ומנסים לגלח מנדטים זה מזה, במקום לראות את המטרה המשותפת.
הוא מעוּדד מדבר אחד: שכל ראשי מפלגות האופוזיציה נזכרו, או למדו, שאי אפשר לנצח בלי יש עתיד - המפלגה היחידה במחנה עם 38 אלף פעילים מאורגנים, קבוצות וואטסאפ, ראשי ערים וחברי מועצות. נבחרת מיומנת עם ניסיון פוליטי.
מה שלפיד הבהיר למעשה לחבריו הוא "תפסיקו עם הציוצים וההכפשות. קמפיין הוא קודם כל משמעת ברזל ועבודה מסודרת".
בבחירות שבהן ניצחו, דאג לפיד לשמור על מצביעי הימין של בנט אצלו, כי ידע שבלי זה לא תהיה ממשלה. אפילו שיש עתיד עצמה נפגעה, הגוש ניצח. בבחירות האחרונות שוב לא הייתה הנהגה מובהקת, ומי שניצח היה נתניהו. כעת שוב ניצבת הדילמה בפני אותו מחנה. ועד שתהיה החלטה, קרבות הרחוב יימשכו.
התרעות פיקוד העורף