עכשיו תארו לעצמכם מצב אחר. למשטרה הייתה אפשרות להשתמש באמצעים טכנולוגיים כדי להפיק מידע מהטלפונים הניידים של החשודים בשלושת הימים שבין שני מקרי הרצח. האם היה ניתן למנוע את רצח דיאב? ודאות אין כאן, אבל ברור דבר אחד: כלים מודיעיניים מתקדמים היו יכולים לסייע במאבק בפשיעה, במיוחד כשמדובר בארגוני פשיעה מתוחכמים שפועלים ללא מורא.
אלא שהמשטרה פועלת כיום בידיים קשורות מאז התפוצצה פרשת השימוש האסור ברוגלות. המערכת נכנסה למעין שיתוק. אין הסדרה חוקית ברורה, אין כלים אפקטיביים, ואין מדיניות שמצליחה לאזן בין הזכות לפרטיות לבין הצורך הבסיסי בביטחון אישי.
קו ישיר מחבר בין התפטרות חברי ועדת הרוגלות בשבוע שעבר לבין הכישלון המתמשך בהתמודדות עם הרציחות היומיומיות בחברה הערבית. ועדת הרוגלות, או ועדת דרורי, או בשמה הרשמי והמייגע: "ועדת הבדיקה הממשלתית בעניין רכש, מעקב ואיסוף מידע בכלים קיברנטיים אחר אזרחים ונושאי משרה, המבוצעים על ידי גורמי אכיפה", הוקמה בסוף אוגוסט 2023. מטרתה הייתה לבדוק אם המשטרה עשתה שימוש בלתי חוקי בתוכנות ריגול, ואם נשאב מידע מטלפונים ללא צווים וללא אישורים כחוק.
קדמה לה ועדת מררי, שהוקמה בינואר 2022 על ידי היועץ המשפטי לממשלה דאז אביחי מנדלבליט. זו קבעה כי לא נעשה שימוש בתוכנות ריגול ללא צו מבית משפט כלפי היעדים שפורסמו בתחקיר "כלכליסט", אך הצביעה על ליקויים בהפעלת אמצעי האזנות סתר, וחומרים נשאבו למערכת המשטרה בשל "חוסר התאמה טכנולוגית", שלפי הדוח לא נעשה בהם שימוש.
מילים בומבסטיות לתיאור ממצאים חלביים ולא מאוד משכנעים. לכן נדרשה ועדת בדיקה ממשלתית. אלא שבמשך שנתיים וחצי נתקלו חברי הוועדה בחוסר שיתוף פעולה מצד הגורמים שהתבקשו לבדוק – היועצת המשפטית לממשלה, הפרקליטות והמשטרה.
יותר מזה, חברי הוועדה – השופט בדימוס משה דרורי, בכיר השב"כ לשעבר שלום בן חנן והסנגורית הציבורית הארצית לשעבר עו"ד ענבל רובינשטיין – הבהירו במכתב ההתפטרות שהפרקליטות, המשטרה והיועמ"שית עשו ועושים הכל כדי לסכל את הבדיקה.
חומרים שנדרשו לחקירה לא הועברו אליהם בטיעונים ותירוצים שונים ומשונים. כך למשל קבעה היועצת המשפטית לממשלה, עורכת הדין גלי בהרב מיארה, שאסור לוועדה לעסוק בתיקים עומדים ותלויים כמו תיקי בנימין נתניהו. מעניין - ככל שזכור לי, לוועדת החקירה הממלכתית של פרשת הצוללות היה מותר לעסוק בתיקים כאלה.
ואז הגיע הקש ששבר את גב חברי הוועדה. הצעת ה"פשרה" של בג"ץ. אגב, היא הגיעה אחרי יותר מ־20 בקשות דחייה של היועמ"שית. בפועל, ההצעה החמירה עוד יותר את המגבלות: היועצת היא שתסווג אילו תיקים יועברו לעיונה של ועדת הרוגלות. כלומר, הנבדקת מגדירה את גבולות הבדיקה.
ארבע שנים חלפו מאז נחשפה הפרשה, ואין מסקנות, אין אשמים ואין הסדרה ברורה של מדיניות השימוש ברוגלות, פרטיות וסמכויות אכיפה. התפטרות חברי ועדת הרוגלות אולי מוצדקת, אך משמעותה היא קבורת הבדיקה. וזה מעלה שאלה מטרידה. האם יש מי שמעדיף שלא נדע מה באמת קרה? האם קיימת הסתרה מכוונת?
ועוד שאלה. מדוע לא נשמעת עמדה ברורה של היועצת המשפטית לממשלה בנוגע לגל האלימות הקשה בחברה הערבית? כמעט בכל יום משמיעה היועצת את קולה בשלל סוגיות, ופה – לא הצהרה, לא נאום, אפילו לא התייחסות פומבית מינימלית לשאלה אם הכלים החוקיים שבידי גורמי אכיפת החוק מספיקים לדעתה להתמודדות עם התופעה. ואם לא, מה בכוונתה לעשות בנושא בהיעדר ועדת רוגלות.
כל מי שנותן יד לטשטוש השימוש הבעייתי ברוגלות בעבר, מעכב חקיקה ומונע הסדרה המאפשרת שימוש באמצעים טכנולוגיים מבוקרים – תורם בפועל להמשך חוסר האונים והכישלון בהתמודדות עם הפשיעה הגואה בחברה הערבית. וזה בלתי נסלח.
התרעות פיקוד העורף