עסקאות אלה, לצד הסכמים קודמים עם אוסטרליה ובריטניה, מהוות נקודת מפנה גיאו-אסטרטגית. הן מבססות את מעמדה של ניו דלהי מול בייג'ינג ומעצבות מחדש את המערכת הכלכלית המערבית, כמו גם את מפת הסחר העולמית.
ההסכמים מחזקים את מחנה המעצמות הדמוקרטיות מול סין ורוסיה, אך גם מעמיקים את התלות ההדדית ואת פוטנציאל החיכוך בין הודו לארה"ב ולאירופה. בנוסף, הם משרטטים שרשראות אספקה חדשות, יוצרים מסדרונות השקעה ותעבורה – המפחיתים את הפגיעוּת לתנודות במדיניות הסחר האמריקאית ולתחרות האסייתית (כמו הסכם הסחר החופשי בין האיחוד האירופי לווייטנאם) – ומשנים את פני התחרות במגזרי הטכנולוגיה, הייצור, הרכב והתרופות.
"ההסכם יעמיק את הקשרים הכלכליים, ייצור הזדמנויות חדשות ויחזק את השותפות בין הודו לאירופה", הכריז מודי. העסקה מקצצת 96.6% במכסים על סחורות אירופיות ו-99.5% על סחורות הודיות ומעניקה גישה מיידית ליצוא הודי תוך חיזוק מגזרים רבים בשני הצדדים. כך למשל יבוטלו מכסים על כימיקלים, טקסטיל, תרופות ומכונות; מכסי רכב יירדו מ-110% ל-10%, והמכסים על יינות ומשקאות חריפים יצנחו מ-150% לכ-40%.
ההסכם צפוי לחסוך לחברות אירופיות כ-4 מיליארד יורו בשנה ולתמוך בענפי יצוא הודיים – מטוסים, חלליות ורכיבים תעשייתיים – בהפחתת מכסים על תשומות למגזרי הרכב והאלקטרוניקה. מעבר להרחבת הסחר הבילטרלי בעשור הקרוב, שתוביל לצמיחה דו-ספרתית ביצוא, ההסכם צפוי ליצור מקומות עבודה חדשים, לעודד השקעות ולקדם טכנולוגיות חדשות בתחומי האנרגיה הירוקה, הרכבים החשמליים והייצור המתקדם.
בכך מחזק ההסכם את מעמדה של הודו כפלטפורמת ייצור ושירותים מרכזית עבור חברות אירופיות – כחלופה חלקית לסין – ומצמצם שיבושים בשרשראות הייצור והאספקה, במיוחד בתחומי ייצור, אנרגיות מתחדשות ושירותים דיגיטליים.
סיכויים וסיכונים
ההסכם, שכבר הוביל לעליות בבורסה ההודית ולהתחזקות הרופי, ממקם את הודו כשותפה אסטרטגית מרכזית בשרשראות הערך הגלובליות הנשענות על טכנולוגיות ותשתיות מערביות. הגישה המועדפת לשוק האמריקאי והרחבת ההשקעות ההודיות בארה"ב צפויות להעמיק את החדירה ההודית למגזרי הייצור, התרופות והטכנולוגיה המתקדמת – שבבים, בינה מלאכותית, סייבר וטכנולוגיות ביטחוניות – ולבסס שיתופי פעולה תעשייתיים רחבי היקף.
רכישות ארוכות טווח של אנרגיה, טכנולוגיה וחקלאות אמריקאית מבטיחות יציבות לשוק ההודי ומחזקות את מעמדו כיעד השקעה אטרקטיבי. במקביל, ההסכם מחזק את הדולר האמריקאי ואת השפעת וושינגטון על שוקי האנרגיה, תוך צמצום השפעתן של רוסיה ואיראן. קישור הודו לרשתות הייצור, האנרגיה והפיננסים של ארה"ב הופך אותה לעמוד תווך מול סין – בעיקר במקרה של הסלמה במרחב האינדו-פסיפיק, ומחזק את פורום ה-QUAD – הברית לדיאלוג ביטחוני רב-צדדי הכוללת את ארה"ב, הודו, יפן ואוסטרליה.
אולם לצד ההזדמנויות, טמון מחיר אסטרטגי כבד. לא במקרה תקפה האופוזיציה ההודית את ההסכם וכינתה אותו "כניעה מוחלטת" לאינטרסים האמריקאיים. תמורת הקלות במכסים, גישה רגולטורית וגיבוי פוליטי, ההסכם – שמסמן התרחקות מתלות אנרגטית ברוסיה ומקרבה אסטרטגית לסין – מעמיק את תלותה של הודו בארה"ב: בשווקים, בטכנולוגיה ובאספקת נפט, פחם וגז טבעי נוזלי (LNG).
הוויתורים מרחיקי הלכת, הכוללים ביטול הדרגתי של מכסים וניתוב מחדש של יבוא האנרגיה והסחורות דרך וושינגטון, יוצרים יתרון תחרותי, אך גם חושפים אותה לשינויים תכופים במדיניות האמריקאית לרבות סנקציות, הגבלות יצוא ותנודתיות גיאופוליטית.
יתרה מכך, ההסכם מחדד את הזיקה בין סחר, אנרגיה ומדיניות חוץ, והופך כבר עתה למבחן מורכב עבור ראש הממשלה מודי: כיצד יצליח לתמרן בין הלחצים הגוברים מצד וושינגטון ובריסל, כשהודו הופכת שותפה חיונית לשני הגושים ולבסיס ייצור אסטרטגי למערב במקום (או לצד) סין, ובמקביל נותרת חברה ב-BRICS כמתמודדת מול סין ורוסיה על הנהגת הדרום הגלובלי.
הזדמנות נדירה לישראל
מנקודת מבט גיאו-אסטרטגית, ההסכמים ממקמים את הודו כצומת מרכזי של ייצור, השקעות, אנרגיה ושרשראות אספקה – צומת המאיים להאפיל על הציר הסינו-רוסי ולשחוק את מעמדה של בייג'ינג. במקביל, אירופה וארה"ב מתחרות זו בזו על שילוב הודו במערכות הסחר, הרגולציה והטכנולוגיה שלהן – עדות למעמדה העולה של ניו דלהי כמעצמה כלכלית ופוליטית עולמית שלא ניתן להתעלם ממנה.
למרות הניטרליות ההצהרתית שממשלת מודי מקפידה לשמר, התחייבויות בהיקף של מאות מיליארדי דולרים לשני הגושים המערביים מצמצמות את גמישותה של הודו מול מוסקבה ובייג'ינג, במיוחד בתחומי האנרגיה והטכנולוגיות הרגישות. עם זאת, הודו מפתחת מודל ייחודי: גישה להון ולטכנולוגיות מערביות – ללא הצטרפות לברית צבאית וללא ויתור על עצמאות אסטרטגית. בכך היא מערערת על כוח המשיכה של סין כחלופה יחידה למערב, ומבססת את מעמדה כמעצמה רב-קוטבית בעלת כלכלה חזקה ויכולת תמרון בין הגושים – מבלי להיטמע באף אחד מהם.
השתלבותה של הודו במערכות הסחר, האנרגיה והטכנולוגיה של ארה"ב והאיחוד האירופי יוצרת לישראל חלון הזדמנות אסטרטגי יוצא דופן. פרויקט IMEC (חיבור הודו לאירופה דרך המזה"ת) ורכישת נמל חיפה בידי גורמים הודיים מחזקים את מעמדה של ישראל כגשר יבשתי-ימי חיוני בין הודו לאירופה – נכס גיאו-כלכלי משמעותי בעידן של גיוון שרשראות אספקה והתרחקות מסין.
במקביל, ההשקעות ההודיות בבינה המלאכותית, בסייבר, בשבבים ובאנרגיה נקייה משתלבות היטב עם היתרונות היחסיים של ישראל, ופותחות פתח לשיתופי פעולה טכנולוגיים וביטחוניים עמוקים. כדי לממש זאת, על ישראל להאיץ את התקרבותה להודו: להתאים רגולציה, להעמיק את הדיאלוג המדיני-כלכלי ולהבטיח נוכחות מוקדמת בשווקים ההודיים, לפני שחברות אמריקאיות ואירופיות ישתלטו על המרחב.
זוהי הזדמנות אדירה ונדירה להשתלב בציר גיאו-אסטרטגי חדש, שבו הודו מתבססת כמנוע צמיחה גלובלי וכשותפה מובילה במערך המערבי המתחדש ממש בימים אלה.
התרעות פיקוד העורף