בייס הוא לא הפתרון, הוא תחילתה של בעיה קשה | מידן בר

מכירת נכס אסטרטגי כמו חברת הספנות צים ופתיחת בייס לחברת התעופה וויז אינן רק פעולות כלכליות – אלא גם החלטות הנוגעות לעצמאותה של ישראל

מידן בר צילום: באדיבות המצולם
צים, וויז
צים, וויז | צילום: איור: ארנון קרמר
3
גלריה

צים היא חברת ספנות ישראלית שבעבר הייתה מקור השראה. חברה ששימשה שער לעולם הרחב ולמשימות ביטחוניות שלא יסופרו לעולם. חברה עתירת מלחים עברים, אשר מדינה שלמה המתינה לקולותיהם ביום הבחירות.

בטרם נרחיב על צים, התעוררנו השבוע לעוד הכרזה מבית משרד התחבורה על פתיחתו של בייס לחברות תעופה זרות בישראל, כאשר חברת וויז אייר ההונגרית עומדת בראש התור לקבלו. עכשיו בואו נעשה סדר. המונח "בייס" הינו היכולת של חברה זרה להלין מטוסים במדינת היעד על מנת לצאת בבוקר לטיסה ולהתחרות בחברות של אותה המדינה – זכות שממילא שמורה להן בכל מדינות העולם.

הבייס נהוג בעיקר באירופה ומתאים למדיניות, למטבע, לנהלים ולרגולציה. אין בייס של וויז בניו יורק, אף שאולי זה יכול להוזיל את מחירי הכרטיסים. אבל זה לא העניין, כי כמו צים, גם לתעופה הישראלית בארץ כמו שלנו יש משמעות אסטרטגית, שכן היא היחידה שתטוס כאן בחירום, תחזיר את עם ישראל הביתה, תשמש גשר אווירי, תעשה את המיטב למען הציבור, תעמוד לביקורת כמו עכשיו, תישא באחריות ציבורית – ותמשיך גם במלחמה הבאה.

חברות זרות נוחתות כאן ללא הגבלה, וגם וויז יכולה להגיע כמה שרק תרצה, והיא החברה השנייה בגודלה בשוק התעופה בארץ, כמו שטורקיש איירליינס הייתה פעם, וכולנו זוכרים איך זה נגמר. למען הסר ספק: הכרטיסים לא יוזלו והתדירות לא תגבר, אז מה כן? כמו בצים, מדינת ישראל בוחרת במודע ובחוסר מקצועיות לקחת ענפים שלמים שמתחרים בכל מי שרק מגיע לכאן, טסים ושטים בכל מזג אוויר – ופשוט מוכרת אותם לכל המרבה במחיר.

טורקיש איירליינס
טורקיש איירליינס | צילום: רויטרס

עידוד תחרות במדינה ושמירה על יכולתה העצמאית אינם שני דברים העומדים בסתירה זה עם זה. תחרות ושירות לנוסע הם מיסודות התעופה ואיש אינו מגביל את התחרות, להפך. החברות הישראליות לא באמת מתחרות באופן שווה באחרות, אבל הן בהחלט יכולות לעשות זאת אם המדינה תחפוץ בכך. בייס הוא לא הפתרון, הוא תחילתה של בעיה קשה.

יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן
יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן | צילום: REUTERS/Evelyn Hockstein

אני יודע שזה פחות מעניין את הישראלי הממוצע, זה שתקוע עמוק בפקק השלטוני הבלתי נגמר. הסיפור הימי והתעופתי איננו בכיינות וגם לא כתב הגנה, הוא סממן לכל מה שחסר כאן, כמו עבודה מקצועית וחשיבה לטווח ארוך, כמו חיזוק השחקנים המקומיים שלך לפני עידודם של אחרים. כמו בים, גם באוויר, בעוד כמה שנים באירוע המפתיע הבא, והוא יגיע ולא לטובה, נתח שוק אדיר יעמוד בסימן שאלה. וכל עוד לימוד שחייה אינו חלק ממקצועות הליבה, נצטרך תעופה עוצמתית וצי ימי שלא יהיה תלוי בחסדי מתווכות.

מה שגרם למדינה קטנה בשנות ה־50 להכריז כי היא צריכה צי סוחר ותעופה עצמאית, גרם לה גם להקצות מכסות חלב ולהקים מאות רפתות לאורך גבולותיה. כן, גם מועצת החלב הייתה חלק מזה, ויש המון מה לשפר, אבל דחילק, הרפתנים אינם הבעיה. הם כמו מגדלי העגבניות המקבלים רק 10% עד 25% ממה שאנחנו משלמים על מוצר המדף.

ראו את הנעשה באמריקה הקפיטליסטית הגדולה. לא תראו שם יבוא של חלב מאירופה וגם לא צי סוחר טורקי, לא תמצאו חברות תעופה סיניות טסות בין שיקגו למיאמי. לא כי זה לא כלכלי, אלא כי זה לא לאומי. ודווקא כאן בישראל זה גם קיומי.

שוק בורסאי הינו שוק מגוון במניות רבות, המתחרות זו בזו ולא גוברות זו על זו. אבל במדינת היהודים עסוקים ראשי האופוזיציה בקרבות זה מול זה במקום להילחם עלינו, משרד הכלכלה מציע את הסל הזול ברשת השיווק היחידה שניגשה למכרז, ובכבישים מתים יותר אנשים מאי פעם. הם נהרגים בדרך הביתה או לעבודה, בנסיעה על קורקינט, ברכב, או סתם כי ניסו לחצות את הכביש ברחוב.

לא נוכל לנצח להתקפל בפני בעלי הון המעוניינים לרכוש נכסים מניבים של המדינה, ובו־זמנית לנהל רפורמות נגד חקלאים שעובדים קשה, טכנאים וימאים. כי מה שמבטיח תחרות הוא קודם כל מילה שקצת שכחנו והיא "עצמאות". כי לא משנה איזה פרס נעניק למי, את עתידנו אנחנו קובעים – ועתיד הוא חשיבה לטווח הרחוק, הכי רחוק שאפשר.

אבל זה לא מתכנס עם מציאות הפוש והרשת, וגם לא כשמכנים ערוץ מסוים "תבהלה" או את האחר "הסתה". הנזק שזה יוצר הוא עצום, ועם שלא יודע מהי ממלכתיות יגמור במשטר מלוכני. את זה לא אני המצאתי, תסתכלו על ההיסטוריה ועל האזור שלנו.

תחשבו לרגע שהיינו מעניקים רישיון מחלבה לכל מועצה אזורית או תאגידי רפתנים שנזמין להקים. תחשבו שהיינו משלמים את כל הוצאות הביטחון של חברות התעופה שלנו, על מנת שלא ייאלצו לגלגל אותן על הכרטיס לנוסע, ואולי אפילו היינו קונים ברווחי הענק של צים חברות ספנות שפשטו רגל ונהפכים למעצמה עולמית כפי שרק אנחנו יודעים.

אם אתם חשים ציניות קלה, אז אנחנו באמת חייבים שינוי, כי עוצמה מבטיחה עצמאות – וזה לא מגיע רק דרך פצצות. מדינה שחולבת פרות לא יכולה להיות תלויה בגורמים זרים בשוק החלב שלה, כמו שמדינה שהשחייה כאמור איננה בלימודי הליבה לא יכולה להעניק בייס לחברה שעזבה פה באבחת חרב עשרות אלפי נוסעים במלחמה.

אותה מדינה לא יכולה להפקיר את הזירה הימית בפני בעלי הון, גם אם המנהלים שם דוברי גרמנית, ואת זה לא תשמעו מאף פוליטיקאי. השלטון לא ממש מתעניין, ובאופוזיציה לא מבינים שזה מעניין אותנו, או לפחות חשוב מאוד לעתידנו. אבל לצערנו הרב טובת המדינה לטווח הארוך אינה קשורה למשילות נבחריה, והרצון לעשות את הדבר הנכון שלא תמיד מפתה – אינו קיים.

יש לנו מדינה, ועתידה הוא עתידנו, כי גם מקום קטן עם אתגרים גדולים יכול להצליח, ואנחנו עובדים בזה. אין לנו מה להתבייש בעצמנו, יש לנו מה להציע, ולא בכל פעם שקשה להתחרות מוכרים או מפריטים, לא בכל פעם שמשהו מרוויח כאן צריך למכור אותו. אם תשאלו אזרח אמריקאי אם הוא מוכן לקנות חלב טורקי או לטוס בטיסת פנים בחברה הונגרית, רוב הסיכויים שיהפוך לטבעוני ויגיע ברכבת, ייקח כמה שייקח, כי זה כבוד לאומי.

אם אתם רוצים ומאמינים שאפשר להיות עוצמתי וגם תחרותי, עצמאי וגם יצרני בלי ציניות, אז תתחילו לאסוף את כל מה שאתם חושבים שדורש תיקון בהיבטים הכלכליים, למשל - מדוע רכבים עולים כאן כמעט כפול משאר העולם, מדוע מס ההכנסה גבוה כל כך למרביתנו, ואיך חמישה בנקים עושים עלינו קופה מטורפת, כאשר כמעט מחצית מאיתנו לא מרוצה משירותם - ואת השאלות האלו תתחילו לשאול את מי שרוצה שתבחרו בו, ולא רק עם מי הוא לא יישב. ואם אתם לא מאמינים שאפשר, כדאי שתאמינו שאין ברירה. גם את זה לא אני המצאתי.

תגיות:
וויז
/
צים
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף