בשבוע שעבר צוטטו "גורמים בכירים בצה"ל, במחקר ובמודיעין", שהביעו דאגה מפני התבטאויות של הדרג המדיני, שהיו בבחינת "שיח משפיל" כלפי מדינות ערב מתונות באזור. לדברי אותם גורמים בכירים, ההתרברבויות שלנו "מציירות את ישראל כגורם מסוכן ובלתי צפוי ומביאות מדינות, ביניהן כאלה שחתומות על הסכמי אברהם או שמתנהלים מגעים לצירופן, לכרות בריתות חדשות שעלולות לפגוע בביטחון ובכלכלת ישראל".
# # #
# # #
לצבא, לשב"כ ולמוסד יש גופי איסוף, מחקר והערכה עצומים. כשהם רוצים משהו מהדרג המדיני – הם בדרך כלל משיגים אותו, כי ידע ומידע הם כוח. זה בולט מאוד בתחומי בניין הכוח. כשצה"ל מחליט שהוא רוצה לרכוש מערכת נשק מסוימת, יכינו במטכ"ל מצגת עמוסת נתונים, מטווח של עשרות או מאות שקפים, יגיעו לגוף "המחליט", יציגו את נתוני האויב, האיומים, ההערכות לגבי כוונותיו ומהלכיו, יציגו שתי חלופות בלתי סבירות בעליל ויתעלו את מקבלי ההחלטות – בזמן המועט שעוד נותר לדיון – לאמץ את דרך הפעולה שנבחרה על ידם מראש.
הם ידליפו איך ההימנעות מרכישת מטוס זה ולא אחר תפגע ביכולתנו לנצח. ואם נשקיע חלילה בהתעצמות יבשתית במקום ברכישת אמצעים יקרים אחרים – נובס במלחמה. הקונספציה שלפיה ישראל אינה זקוקה לצבא יבשה גדול התרסקה בפנינו במלחמה האחרונה. אבל בה החזיקו כל ראשי הצבא בעשורים האחרונים. ולא רק מאילוצי תקציב – גם מתוך אי־הבנה מוחלטת מה רוצה האויב ומה הוא מוכן לשלם כדי להשיג את שאיפותיו.
# # #