על מה ולמה? כי האוזר טוב ניסה לפרסם ידיעה מסוימת בעניינה, ידיעה החוסה תחת איסור פרסום, אבל פנה בדרכים המקובלות להסרתו. אגב, לעניות דעתי הלא קובעת, בשבתה כיועצת המשפטית של משרד המשפטים, עם קרבתה הידועה ליריב לוין, קם אינטרס ברור ומובהק של הציבור לדעת עליה כמה שיותר פרטים, אינטרס שגובר על איסור הפרסום. אבל אני משאיר לבית המשפט את ההחלטה. שומרי חוק אנחנו.
אבל זה לא הסתייע, מסיבה פשוטה: ליועמ"שית לא היה צל של מושג על מעשיה של הפצ"רית. היא הייתה הקורבן הראשי שלהם, כי היא רומתה. זו הקביעה הקטגורית של אגף החקירות של משטרת ישראל. גם אם אנשים בלשכתה העידו במסגרת החקירה (כך צריך), זה לא אמור לפסול אותה. היא לא קשורה למעשה. הרי אם עוזריה של היועמ"שית היו עדי ראייה לתאונת דרכים, אפשר היה למנוע ממנה להגיש כתב אישום בגין אותה תאונה? זה אפילו לא טיעון ילדותי. זה טיעון שרלטני, שבא מפיהם של שרלטנים.
למרבה הצער, אלה רוב הדברים שהממשלה הזו עושה, ולכן היא רוצה להיפטר מהיועמ"שית. יעל קוטיק היא האקדח המטאפורי הנוכחי שאמור להעניק את יריית החסד (המטאפורית) בגבה של בהרב מיארה. הבעיה: אין באקדח הזה קליעים, כי האמת לא משקרת.
קוטיק הנ"ל מעכבת כבר שבועיים וחצי את המסקנה המתבקשת ואת שחרור המניעות של היועמ"שית. היא מותירה את עננת הכזב והפייק מעל ראשה, וזו שערורייה שקשה לתאר. היא פונה שוב ושוב למשטרה, היא מבקשת לעבור על רשימת הנחקרים (בניגוד לחוק), היא מערערת על קביעותיהם של מיטב החוקרים והיא מנסה בכל כוחה לתקוע טריז בין היועצת המשפטית לממשלה לבין התיק הזה, כדי שיריב לוין יוכל להשתלט עליו, למנות "מלווה" מטעמו ולנסות לסחוט משם משהו, שיסייע לו בהמשך מלחמת השמד שהכריז על הדמוקרטיה הישראלית. אסור לתת לזה לקרות.
התרעות פיקוד העורף