הרי כולנו מבינים שאם ה"קומץ" הזה היה מתייצב בלשכות הגיוס במקום לחסום כבישים, היינו מקבלים בכל מחזור מספיק כוח אדם להקמת אוגדה חרדית שלמה תוך שנתיים. הסתירה כואבת, כי כשצריך להטיל אימה על שוטרים, ה"קומץ" מתנהל כמו צבא נחוש. אבל כשמגיע צו הגיוס? פתאום מדובר בציבור שברירי של לומדי תורה, שמגע עם המציאות יפורר את זהותם. ה"קומץ" הוא המון מוסת ואלים הפועל בהוראת רבנים ועסקנים.
נוסחת דף המסרים החרדי קבועה: מתרחש אירוע אלימות או אסון? את האשמה מטילים מיד על כל גורם אפשרי. הכל, רק לא חשבון נפש. כשמי שכיהן כרב ראשי קורא בגלוי ״תקומו עליהם״ נגד שוטרים וחיילים, איש לא יכול להתפלא שההמון פועל לפי דבריו כפשוטם. המראות מבני ברק זרקו אותי 22 שנים אחורה, לשירות שלי במג"ב במאה שערים. אז, בשיא האינתיפאדה השנייה, נכנסנו לשכונה כדי להגן על התושבים וקיבלנו בתמורה פחים בוערים ויריקות.
אי אפשר עוד להסתיר את העובדות מתחת לשולחן. אל תספרו לנו יותר על "רדיפה" או "הסתה", אל תתחבאו מאחורי סיבות ותירוצים ותפסיקו להאשים אותנו באלימות שאתם עודדתם. האלימות וההסתה אינן תופעות חדשות. הן פגשו אותנו במאה שערים לפני 20 שנה, והן רודפות היום את מי שמעז להתגייס. אותם גיבורים המכונים בגנאי ״חרד"קים״, מותקפים בשכונותיהם יום־יום, לא על ידי קומץ, אלא בחסות המטרייה האידיאולוגית שפורשים להם העסקנים החרדים.
הגיע הזמן להפסיק עם הנרטיב המגוחך של ה"קומץ", שנועד להסיר אחריות. העסקונה החרדית ריסקה כל מכנה משותף ובידלה את עצמה מהחברה באופן בלתי ניתן לגישור, הגיע הזמן לעשות תיקון וחישוב מסלול מחדש. תפסיקו לנסות למכור לנו סיפורי קורבנות או לבלבל לנו את המוח, כי אנחנו, כבר לא קונים את זה.
התרעות פיקוד העורף