איומים בין מנהיגים הם כלי עתיק ומרכזי בארגז הכלים המדיני. לצופה מהצד זה עשוי להיראות כ”ריקוד של שוטים” או כרעש וצלצולים מיותרים, אך למעשה מדובר באסטרטגיה רציונלית. הסיבה העיקרית לאיומים היא הרתעה. מנהיג מאיים כי הוא אינו רוצה במלחמה – להפך, הוא מעוניין למנוע אותה. תורת המשחקים מלמדת שאם היריב מאמין שמחיר התקיפה יהיה גבוה מדי, הוא יימנע ממנה.
איום אמין הוא דרך לקנות שקט בלי לירות כדור אחד. נתניהו מאיים על איראן כדי שתחשוש להורות לשלוחיה לתקוף. חמינאי מאיים ב”תגובה מרסקת” כדי שישראל לא תעז לתקוף את מתקני הגרעין. כדי שההרתעה תעבוד, מנהיגים חייבים להעלות את הטון ולהפגין “שיגעון”, כפי שעשה טראמפ כשהשמיע אמירות חריפות.
איומים חיצוניים הם גם כלי פוליטי־פנימי ראשון במעלה. מנהיג שמאיים על אויב חיצוני נתפס לרוב בארצו כחזק, נחוש ומגן על עמו. מול איום קיומי, המחלוקות הפנימיות נדחקות. לנתניהו, הצגת איראן כאיום מרכזי עוזרת לשמר את מעמדו בישראל כ”מר ביטחון”. עבור חמינאי, האיומים על ישראל הם הדבק האידיאולוגי שמאחד את משטר האייתולות מול תסיסה פנימית. לפעמים מנהיג מאיים רק כדי לספק את הבייס שלו, שדורש נקמה או פעולה, בלי שהוא באמת מתכוון לסבך את המדינה במלחמה כוללת.
אסטרטגיית “אמנות הקצה”, שפותחה בתקופת המלחמה הקרה, גורסת שיש לדחוף את המצב אל סף התהום כדי לאלץ את היריב למצמץ ראשון ולסגת. טראמפ משתמש באיומים ככלי למשא ומתן עסקי. הוא יוצר משבר מלאכותי וקיצוני ומשתמש בניסוחים מזרי אימים כדי להביא את הצד השני לשולחן הדיונים בעמדת נחיתות.
במציאות של המאה ה־21, מלחמה היא עסק יקר שעליו משלמים בדם, בכסף ובלגיטימציה בינלאומית, בעוד שמילים הן בחינם. מנהיגים כחמינאי, ובעבר נסראללה, הבינו שמלחמה כוללת נגד ארצות הברית וישראל עלולה להוביל לקריסת משטרם. הם העדיפו את “המלחמה שבין המלחמות” ויצרו הרבה רעש באמצעות שלוחים ואיומים, ששירתו את המטרה בלי להמר על כל הקופה. הסטטוס קוו של “איום תמידי” משרת אותם טוב יותר מכל תוצאה של מלחמה אמיתית. האיום מעניק להם עוצמה, תקציבים, תמיכה עממית וכוח מיקוח, בעוד שהמלחמה היא הימור מסוכן עם תוצאה לא ידועה.
המנהיגים המאיימים משולים לשני אנשים שעומדים משני צידי נהר גועש ומטיחים אבנים וקללות זה בזה. הם יודעים שמי שינסה לחצות את הנהר עלול לטבוע, לכן הם ממשיכים לצעוק כדי להוכיח למי שמאזין להם שהם הכי חזקים בשכונה ושלא כדאי לנסות אותם.