מדברים על איראן, מתעסקים בשטויות ומחפשים סימן בעננים| מאיר עוזיאל

ישראל והישראלים נמצאים היום מול סכנה מיידית, וזה לא זמן לעסוק בשטויות או לדבר שטויות. אבל איך לא נעסוק בשטויות? שטויות הן מרכז חיינו. בכל פעם שאנחנו צריכים לבחור בין הדבר החשוב ובין הדבר הלא חשוב, נבחר בדבר הלא חשוב בלי לעצור לרגע.

"היום תקיפה. אם לא, אז מחר"

אחד הסרטונים הנחמדים שראיתי ברשת הוא של מישהו שמבקש מהיקום אות: מה יקרה? ואז הוא מביט בשמיים ורואה שהעננים מסתדרים בצורה שכתוב בה "היום תקיפה”. האיש מרוצה, אבל אז, פתאום, במקום אחר בשמיים כתוב: "אם לא, אז מחר”. עוד הוא מעכל את המידע, במקום נוסף בשמיים העננים יוצרים כתובת: "אם לא מחר, אז בעוד שבוע, בלי נדר”. זה פחות או יותר מצב הידע של כל המומחים בנושא.

המצב המתוח הזה הוא מצבו של העולם כולו, ובתוכו של הנקודה הקטנה, שנקראת ישראל, ושבה המתח עולה על זה שבמקומות אחרים. אנחנו ממשיכים להתעסק בזוטי זוטות הקטנות ביותר שניתן להעלות על הדעת. זה מין סוג של הסתגלות שסיגלנו לעצמנו, כשאנחנו מסוגלים לעבור ממצב של התעסקות בשטויות למוכנות רצינית ומלאה בתוך שניות. אזעקה אחת משנה לנו את כל המערך בכל הארץ.

משל הגנרטור

על זה אנחנו מתחילים לבנות, וזה לא כל כך טוב בעיניי, כי ההסתגלות הזאת למצב של סכנת מוות תמידית שמתעלמים ממנה כל הזמן היא מוזרה. היא אינה מתאימה להתנהגות של אדם בודד, להתנהגות של קבוצת בני אדם וכמובן להתנהגות של אומה. מצד שני, גם ההתנהגות האחרת אינה הגיונית: להיות כל הזמן בחרדות, לעמוד על קצות האצבעות, לשמור על כוננות־על, להחזיק גנרטור מלא בדלק ולחכות עם החוט שמדליק אותו ביד כדי לעשות זאת ברגע שתהיה התקפת טילים והחשמל ייפסק.

---

נתעכב לרגע על משל הגנרטור. בבתים רבים בישראל יש כבר היום גנרטורים שנקנו לפני המערכה הקודמת נגד איראן ולפני שלל מצבי החירום שהיו קודם. הם נשארו בארגזים, ולמעשה ניתנים למכירה כחדשים. רוב הקונים לא הסירו את הסרט הדביק וכמובן לא מילאו דלק בגנרטורים. זאת, לפי דעתי, לפי הערכתי, על פי סקר שעשיתי ביני לבין עצמי. כי אני לא מילאתי דלק ולא מילאתי שמן, והגנרטור נשאר באריזה. חלף מצב החירום, לא זרקתי, לא מכרתי, והגנרטור נמצא באיזשהו מקום. אני באמת לא יודע מה עושים עם הגנרטורים בבתים קטנים.

הגנרטור הזה, עדיין חדש בקופסתו הסגורה, הוא אולי החפץ הישראלי ביותר שיש היום. לא כי הוא עובד, אלא כי הוא לא עובד. עצם זה שהוא נמצא שם נותן תחושה שעשינו משהו. שנערכנו. הקופסה הסגורה היא הביטחון.