ביום ראשון התקיים בפרדס חנה כנס יהודי־ערבי. שבוע קודם לכן ניסו לארגן כנס דומה, והוא הסתיים בהתפרעות פרחחית, ובוטל. הפעם שכרו המארגנים אולם, דיווחו למשטרה, ארגנו שמירה מקומית באפודים זוהרים והמתינו לבאות. לקראת השעה היעודה החל לטפטף זרם דליל למדי, כשהמשטרה נערכת בעוד מועד. תפקוד המשטרה היה מופת של שליטה.
תחילה, שורת שוטרים יצרה קו הפרדה בין הבאים לפרחחים עם נתיב צר לטובת משתתפי הכנס. בהמשך, כשגבר הלחץ של המשבשים להגיע לעימות עם המשמר הפרטי של המתכנסים, נעה שורת השוטרים כמה צעדים לאחור, כשהיא הודפת את המשמר הפרטי לעבר שער הכניסה לאירוע. לכאורה, צעד אחר צעד דחקו השוטרים את המשמר המקומי לאחור. למעשה, המשטרה ייצבה קו הפרדה יעיל מול דחלילי הימין.
כ־300 משתתפים הגיעו לאולם כדי לגלות שמישהו חיבל בחשמל. תאורת החירום הצילה את המצב אבל מנעה, תודה לאללה, השמעת קטעי גיטרה חשמלית בכנס שהמשמעות האמיתית שלו אמורה להיות יותר פוליטית ופחות פיוטית.
רק לקראת סוף נאומה היא הבטיחה שהפעם ימצה המגזר את מרבית פוטנציאל ההצבעה שלו. אם זה אכן יקרה, מדובר ביותר מ־15 מנדטים. עם חבירה לדמוקרטים, מדובר בשיתוף פעולה שבזכותו לא תקום בישראל ממשלה שלא תנהל עם המגזר הערבי דיאלוג אמיתי. זה יהיה דיאלוג כוחני, אבל זה מה שאנחנו, היהודים, מבינים.