לפיד כיהן בעבר כשר החוץ וכראש הממשלה, תפקידים המחייבים הבנה עמוקה של משמעותם של יחסים דיפלומטיים. מאבקים פוליטיים הם חלק בלתי נפרד מדמוקרטיה תוססת. אולם השאלה היא היכן עובר הקו שבין ביקורת לגיטימית ובין מהלך שעלול לשדר החוצה חוסר יציבות או ניצול במה בין לאומית לצרכים פוליטיים פנימיים.
על פי פרסום בתקשורת, כוונת החרם הגיעה לשגרירות הודו בישראל, והיא פנתה לראש הממשלה וביקשה לוודא כי כל הגורמים הרלוונטיים - לרבות נשיא בית המשפט העליון וחברי האופוזיציה - יהיו נוכחים במליאה בזמן נאומו של מודי. אם אכן כך, מדובר במעורבות של גורם דיפלומטי זר בסדרי הכנסת באירוע ממלכתי. גם אם זוהי בקשה לגיטימית מנקודת מבטה של מדינה אורחת המעוניינת באירוע מכובד, הרי שההחלטה היא עניין פנימי של הכנסת.
אין להתעלם מכך שישראל מצויה בתקופה של מתיחות ממושכת בין הרשויות, מתיחות שבאה לידי ביטוי בעימותים פומביים, בהאשמות הדדיות ובהחלטות שנויות במחלוקת. הוויכוח סביב הלגיטימיות של מינויו של יצחק עמית לנשיא בית המשפט העליון הוא חלק ממצב זה. אך האם אירוע מדיני ממלכתי הוא הזירה הראויה להחרפת המאבק הזה?
המאבק על דמותה של מערכת המשפט הוא מאבק חשוב בדמוקרטיה, אך כשהוא גולש לזירה הבין לאומית ומשתמש ביחסי החוץ כקלף משחק, ראוי לעצור ולשאול אם המחיר אינו גבוה מדי. בסופו של דבר, הציבור ישפוט. השאלה אינה מי צודק בעימות הנקודתי, אלא מי מפגין אחריות לאומית רחבה יותר.
התרעות פיקוד העורף