בהתאם לשיטת הבחירות במדינת ישראל, ראש הממשלה הנבחר אינו בהכרח זה שעומד בראש המפלגה שזכתה במספר הקולות הגדול ביותר בבחירות. כך קרה ב־2021, כשנפתלי בנט, בראש רשימה שזכתה בשבעה מנדטים, נעשה ראש ממשלה על אף שמפלגות יש עתיד וכחול לבן, שחברו אליו לקואליציה, זכו במספר רב יותר של מנדטים. החשיבות המרכזית אינה בגודל המפלגות אלא בגודל הגוש. נתניהו הבין זאת, ולכן יצר את גוש מפלגות הימין־משיחיים־קיצוניים־חרד”לים־חרדים שהולך כגוף אחד בנאמנות הראויה להערצה.
בנט הפך לתקווה החדשה של המרכז והשמאל־לייט. רבים נוהרים אליו והמנדטים שלו עולים בסקרים בהתמדה. אבל חשוב לזכור, בנט הוא מנכ”ל מועצת יש”ע לשעבר, איש ימין שמרני מובהק ואחד ממנהיגי הציונות הדתית שמקורב לרבניה. כל מי שהצביע בעבר למפלגות מרכז ליברליות וחילוניות, ויצביע הפעם למפלגתו של בנט, יחזק אג’נדות ימניות ושמרניות ויתרום להיעלמות המרכז והשמאל. מי שרוצה למנוע את התחזקות הימין הקיצוני ולא לאפשר דילים שיביאו להישרדותו הפוליטית של נתניהו, לא צריך לתמוך במפלגת ימין כזו של בנט.
אם בנט יזכה במספר משמעותי של מנדטים, שחלקם הגדול יבוא מקרב מצביעי יש עתיד וישראל ביתנו, לא תהיה לו שום בעיה לייצר קואליציה שתהיה מבוססת על הליכוד והמפלגות החרדיות, ובכך יידחקו המפלגות הליברליות לשוליים. בנט הוא איש חכם. הוא מבין שמפלגת אווירה עצמאית שמבוססת על מנהיג ואין לה אחיזה אמיתית בציבור, טובה למערכת בחירות אחת, לא יותר. על כן הוא ישאף אחרי הבחירות להפוך למנהיג הימין במקום נתניהו ואולי אף להצטרף לליכוד ולהתמודד על תפקיד יו”ר התנועה.
בנט יכול בהחלט להיות חלק משמעותי מ”ממשלת השינוי 2026” שבה ישבו כל הכוחות הליברליים שייבחרו לכנסת הבאה. אך כדי שזה יקרה, אסור שבנט “ירוקן” מקולותיהן מפלגות שהן חלק מגוש השינוי.
התרעות פיקוד העורף