דווקא על רקע המסירות וגילויי הגבורה של לוחמי צה"ל חובשי הכיפות הסרוגות, צורמת היעדרותן של רבות מבנות מגזר זה משירות צבאי. גיוס בנות לצה"ל אינו רק חובה אזרחית, אלא זכות מוסרית והיסטורית ששורשיה נטועים עמוק בסיפורו של העם היהודי.
עם כל הכבוד לשירות הלאומי, יש הבדל תהומי בין עבודה יומית במשרדי ממשלה או במוסד ציבורי, ובין עמידה בחזית. קצת קשה להבין מדוע צעירה דתייה יכולה לשרת כבת שירות לאומי בבית חולים לצד רופאים גברים בלי שצניעותה תיפגע, אך מנועה מלעשות זאת לצד אותם רופאים כשהם משרתים בקבע או במילואים.
המדינה זקוקה לידיים האמיצות של הצעירות הדתיות בשטח. בשעה שעם ישראל נלחם על קיומו, המקום הנכון ביותר עבורן הוא המערכת הצבאית, שם תרומתן לביטחון ישירה ומשמעותית. בנות יקרות, אל תחששו. צאו, התגייסו, הגנו על הבית והוכיחו שניתן לשלב בין שירות משמעותי ובין שמירה על זהותכן. העם זקוק לכן, והעתיד שלכן - האישי והלאומי - רק ירוויח מהשירות הזה.