בשנה שבה נולדתי, 1983, החלו הגרסאות המוקדמות, הראשוניות, של שני פיתוחים שהחלו לתפוס תאוצה - האינטרנט והטלפון הסלולרי. ב־1 בינואר באותה שנה הפך האינטרנט ממיזם לא ברור במשרד ההגנה האמריקאי למשהו שדומה יותר לאינטרנט כפי שאנו מכירים אותו כיום, משהו שהבסיס שלו הוא תשתית ה־IP (internet protocol). מאוחר יותר, ב־13 באוקטובר, הושקה בשיקגו המערכת המסחרית הראשונה של הטלפון הסלולרי.
אין ספק ששנת 1983 הייתה קריטית למהפכת התקשורת הגדולה שעמדה לטלטל את עולמנו ולקבוע שמעתה כולנו תושבים ב"כפר גלובלי" אחד גדול. על פי תפיסת "הכפר הגלובלי", למיקום הפיזי שלך אין יותר מדי חשיבות (כל עוד יש שם קליטה), ועל ברכי התפיסה הזו גדלתי. אבל בזמן שלכאורה גדלתי לעולם שביטל את החשיבות הגיאוגרפית שלך, בפועל הייתה המון חשיבות למקום שבו היית. ואת זה טרחו להגיד לי כל הזמן כל מי שהיו סביבי.
זה התחיל, אני חושב, בפעם הראשונה שהביאו לי זוג סניקרס מארצות הברית ושמעתי את אמא שלי אומרת ש"זה פשוט לא נורמלי המחירים של הנעליים בארץ הזו". מאז, שמתי לב, כמעט כל מי שנסע לחו"ל קיבל רשימת קניות מפורטת מכל בני המשפחה, שהתייחסו לנסיעתו כאל אירוע מכונן בתולדות הצרכנות הישראלית. אחר כך נפתחה מסעדת המבורגרים בעיר השכנה, ועל השלט הגדול בכניסה נכתב "כמו באמריקה". במשך שנים רבות עברתי שם כמעט כל יום וראיתי את הכיתוב הזה.
תמיד באביב נסענו כל המשפחה לטייל בצפון הארץ הפורח, ואז הייתי שומע באופן קבוע את הקביעה "תראו איזה יופי, ממש מזכיר את אירופה". ארץ ישראל תמיד הייתה כמו, תמיד הזכירה את, ואחר כך כשגדלתי ראיתי את הדור שלי, שגדל על ברכי המוטו "כמו באמריקה", אורז את עצמו וכובש את חברות המובינג בניו יורק, לוס אנג'לס ומיאמי. עם הזמן, מתישהו הישראלים התעייפו ועברו לתחום פחות אכזרי פיזית - מכירה בעגלות בקניונים נידחים ברחבי ארצות הברית. סוג העבודה השתנה, אבל הקונספט נשאר כפי שהיה: מסיימים צבא וחותכים לאמריקה, לנסות לעשות כסף ולנצל הזדמנויות שאין במדינה שלנו. מי שהצליח - נשאר שם. מי שלא הצליח - חזר בסוף הביתה למדינת היהודים עם ההרגשה הנצחית שהוא נדפק מזה שנולד כאן.
לפעמים נדמה לי שכמעט כל ישראלי נולד עם מין סרגל מדידה שנמצא אצלו בראש ומסביר לו כל הזמן שאם היה כעת בארץ זרה הוא היה במצב הרבה יותר טוב, הוא היה מרוויח יותר ושלא לדבר על זה שהמצרכים בסופר היו זולים יותר, והמיסים היו ידידותיים יותר, והנהגים בכביש אדיבים יותר, והנשים בלונדיניות יותר. אני לא יודע אם זה משום שאני קרוב לתחום, אבל בעיקר אפשר לשמוע את זה מאנשים שנמצאים בתחום הבידור. שחקנים שאומרים שאם הם היו מצליחים כשחקנים בהוליווד באותה מידת הצלחה שיש להם כאן בארץ, הם לא היו צריכים לעשות חלטורות בתיאטרון הנוער הישראלי, ומוזיקאים שמסבירים לך שבית ספר רימון זה לא ברקלי ושהעברית לא בנויה לרוק'נרול.
משום מה אני אף פעם לא רציתי לעזוב. אולם אז, בגיל 25, הנסיבות הצריכו אותי לנדוד ללוס אנג׳לס לכמה שנים. במשך שנתיים וחצי חייתי שם, בלוס אנג'לס, בסיטואציה מורכבת שבגללה לא יכולתי לחזור ארצה, אפילו לא לביקור קצר. לא היה לי רע בלוס אנג'לס, הייתי מסודר כמעט מכל בחינה שהיא: כלכלית, תעסוקתית, מצפונית, בריאותית, אבל שום דבר אמריקאי לא הצליח למלא את החלל הישראלי שבי. בניגוד לישראלים רבים אחרים שעוזבים את הארץ ומתיישבים בגטאות ישראליים - כלומר בשכונות של ישראלים יורדים עם חנויות שמוכרות מוצרים ישראליים וחיי חברה ישראליים לחלוטין - אני עזבתי לטובת אזור אמריקאי לחלוטין (מערב הוליווד) והייתי מוקף באמריקאים בלבד. מיום ליום גיליתי שאני מתגעגע יותר ויותר למקום הקטן, הלח והמטורף שממנו הגעתי. אף לא לרגע אחד במשך שנתיים וחצי של גלות חשבתי שזה יהיה רעיון טוב להישאר בארצות הברית. תמיד היה לי ברור שהנוכחות שלי במקום היא זמנית ושלא משנה כמה אתאמץ לעולם לא ארגיש כאן בבית. עם כל הכבוד לזה שבארצות הברית אתה יכול לרכוש ב.מ.וו חדשה ב־25 אלף דולר, תחושת חוסר שייכות היא דבר שאי אפשר להשתיק על ידי אחיזת הכביש הנהדרת של הב.מ.וו.
אני מאמין גדול בעיקרון הציוני שהעם היהודי זקוק למדינה משלו, אבל מבחינה גיאוגרפית פחות חשוב לי היכן המקום הזה ממוקם, גם עם אוגנדה הייתי מסתדר בקלות. אני לא מאמין בקרקעות, אני מאמין בישראליות, ויותר מכל אני מאמין בשפה. העברית היא הטריטוריה הנצחית שלי, ורק כשאני שומע אותה סביבי, אני מרגיש שאני נמצא במקומי. אומנם העברית היא שפה מוגבלת עם אוצר מילים קטן הרבה יותר מזה של האנגלית - אם סופרים את כל המילים במאגר המילוני המלא של האקדמיה ללשון, מגיעים לכ־120 אלף מילים, ואילו במילון אוקספורד של האנגלית יש כ־600 אלף ערכים, אך ההערכה היא שבפועל, כולל מונחים מדעיים וטכנולוגיים, מספר המילים עובר את המיליון - אבל 120 אלף המילים העבריות האלו טעונות ומרגשות אותי יותר מכל מיליון המילים באנגלית.
התרעות פיקוד העורף