מעל הרשות מרחף בימים אלה איום קיומי, ומה המשמעות? | ג'קי חוגי

דבריו אינם מופרכים: שרים בממשלת ישראל כבר הצהירו כמה פעמים כי יש למוטט את הרשות. הם אינם אומרים אלא גם עושים. מבחינה כספית, הרשות תלויה באופן מכריע בישראל, וזו מונעת ממנה עשרות אחוזים מתקציבה.

"ישראל שואפת להרוס את הכלכלה הפלסטינית ולהפוך אותה לתלותית לגמרי", הדגיש השר הפלסטיני. "בתקופה האחרונה המטרה הברורה היא מערכת הבנקאות הפלסטינית, עמוד השדרה של הכלכלה. כאשר פוגעים בבנקים הפלסטיניים, הם למעשה משחקים באש. הם חצו את כל הקווים האדומים. לכן המשבר שאנו חווים אינו חולף או זמני, אלא בעל אופי קיומי. האיום הקיומי שמולו אנו ניצבים הוא עובדה קיימת, ולא דמיון או הגזמה".

מיליארד שקל בחודש

לא משום כך טרחו ממשלות ישראל להחלישה. הסיבות תמיד היו פוליטיות. רבים בימין רוצים בסילוק הרשות כדי להחיל את ריבונות ישראל על מלוא שטח הגדה המערבית. דברי שר האוצר הפלסטיני הוכיחו כי המאמץ עלה יפה. הוא סיפר כי חובותיה של הרשות הגיעו בסוף 2025 לשיעור חסר תקדים של 15 מיליארד דולר (54־55 מיליארד שקל). חלק רב מהם נובע מעיכוב כספי הסליקה על ידי ישראל ומ־430 תביעות משפטיות ישראליות בשווי של כ־45 מיליארד שקל, המשמשות לדבריו כאמצעי לחץ על הרשות. הרשות זקוקה למיליארד שקל בחודש כדי להתקיים. מהם כ־750 מיליון מיועדים לתשלום משכורות. הסכומים הללו ברובם מעוכבים בירושלים, וכדי להשיגם מגדילה הרשות כל העת את הגירעון בתקציבה.

"המערכת הבנקאית היא קו ההגנה האחרון המונע קריסה", ציין סלאמה. "העובדה שהרשות עדיין קיימת היא נס. הוא מתרחש בזכות מאמץ משותף של הבנקים, המגזר הפרטי, הפקידים ובני משפחותיהם".

כיצד תיראה המציאות אם בוקר אחד נתבשר כי הרשות הפלסטינית התמוטטה ואיננה עוד? דמיינו שאין ממשלה. ואין מנהיגות. ואין ביטחון ולא כתובת. כך פחות או יותר זה ייראה. הרשות הפלסטינית היא המעסיק הגדול בגדה. על שולחנה סמוכים יותר מ־80 אלף בעלי משכורות. פקידים, מורים, רופאים ומומחים שונים. מנגנוני הביטחון מעסיקים עוד כ־30 אלף. אומנם שכרם של כל אלה נפגע בהדרגה בשנים האחרונות, אבל אובדן מוחלט של מקור פרנסתם ימיט אסון על המשק הפלסטיני. בבת אחת ייפלטו לעתיד בלתי ידוע כ־100 אלף גברים ונשים בגיל העבודה.

לרשות עדיין יש חשיבות מדינית עבור בני עמה. למרות חולשתה היא עודנה המייצג הרשמי של העם הפלסטיני ומיופת הכוח שלו בזירה הבינלאומית. היא הקשר והנציג שלהם בקרב עמי העולם. כעם שנאבק לעצמאות וזכויות, הפלסטינים זקוקים מאוד לתמיכה הבינלאומית. את הצורך הזה ממלאת הרשות, ואף לעיתים היא רשמה הישגים. היא סיבכה את ישראל בבית המשפט בהאג. קודם לכן היא זכתה ברוב מרשים באו"ם (138 מדינות, ומאז נוספו עוד 19) לרעיון העצמאות והקמת המדינה הפלסטינית. הודות לתמיכה הזו, היא התקבלה במעמד של מדינה משקיפה בארגון.

ועבורנו? בקרב הנהגת המתנחלים יש תמיכה נרחבת לרעיון הפלת הרשות, והסיבה מובנת. לתפיסתם, ארץ ישראל משתרעת מן הים התיכון לנהר הירדן, ובתוכה אין מקום לישות פוליטית זולת ישראל. בכך הם משכיחים את שיתוף הפעולה הביטחוני עימה, שמעטים מדברים עליו. המגעים הללו, שרובם חשאיים, הם הישג ישראלי מרחיק לכת. פת"ח הפך מאויב רצחני לשותף מרכזי בגיבוש הביטחון הלאומי. מנגנוני הביטחון הפלסטיניים אחראים, ביחד עם צה"ל והשב"כ, לכך שכיום, ברצותם לחולל אינתיפאדה שלישית, חמאס והג'יהאד אינם יכולים לעשות כן, בגלל מסע רדיפה כבן 15 שנה שניהלו אחריו יחד. שיתוף הפעולה הזה הציל חיי אדם, וסביר כי יקרוס יחד עם הרשות.

לחיות על החרב?

אם הרשות לא תתקיים, ישראל היא זו שתידרש לנהל את השטחים הנרחבים מעבר לקו הירוק, את הערים והכפרים ומחנות הפליטים. יהיה עליה לדאוג למערכת החינוך הפלסטינית, להיתרי בנייה, לתחבורה, למינוי בעלי תפקידים מקרבם. היא גם תצטרך לשמור בהקפדה רבה יותר על האוכלוסייה הישראלית. מן הסתם תתעורר התנגדות חמושה, חריפה אפילו, ויידרשו חיילים בכל פינה. ייפלו גם קורבנות.

זכותה של מדינה לא להעצים את שכנתה. זכותנו גם לחשוב כי הרשות היא אם כל חטאת ולהיאבק בה. אבל אין להשלות את הציבור, וחובה לספר לו מהם המחירים של צעד כה מרחיק לכת כמו מיטוטה. זה לא רק ערעור היציבות ביהודה ושומרון, אובדן הביטחון האישי והסתבכות עם הקהילה הבינלאומית.

שאלת המשך קיומה של הרשות מסתירה סוגיה רחבה, שממנה נטו הישראלים תמיד לברוח. האם אנו רוצים לשלוט בהם, כיצד אנו תופסים את שכנינו הערבים, ואיזו מדינה אנו מורישים לדורות הבאים. רבים אומרים כי מכל האפשרויות השליליות, הטובה מכולן היא לחיות על החרב. פעם ראיתי בכך אופציה. היום אני כבר לא בטוח. החרב הזו גם יודעת לפלח את הגוף עד שידמם למוות. לפני שנתיים וחצי היינו קרובים לכך.