מרצ היא ילדת הכאפות החנונית של הפוליטיקה הישראלית. זו גם המורשת של מנהיגות האבות המייסדים של התנועה הקיבוצית. המדינה קודמת לתנועה, והתנועה קודמת לחבריה.
יעברו כמה דורות עד שיתברר שהמסר – קודם כל המדינה, אחר כך החברים – יגבה מהחברים, ובייחוד מהצאצאים, את היכולת להתמודד על מקומם בחברה הישראלית המתפתחת והקפיטליסטית. האבות המייסדים איבדו בכוונת מכוון את השליטה באדמות שהתנועה הקיבוצית רכשה ועיבדה, כולל השתלטות עוינת שהולבנה, לטובת הרעיון שאנחנו המדינה, אנחנו הלאום האמיתי, והקרקעות שלנו הן קרקעות הלאום והמדינה (שלנו).
חברי הקיבוץ מהדור הראשון, השני והשלישי עיבדו את אותן קרקעות, כולל חגורת ביטחון בגבולות המדינה, בעוד ההנהגה איבדה את היכולת להפוך את האחיזה בקרקע לחוקית ו"פרטית" של כל קיבוץ וכל חבר בקיבוץ.
המדינה זה אנחנו, החקלאות שלנו זו גאווה לאומית, ודור המייסדים, ובייחוד ההנהגה, היו חוד החנית של המין האנושי הליברלי-דמוקרטי-סוציאליסטי וכמעט קומוניסטי. וזה היה ממש נכון. הם בנו חברה חדשה לעצמם, הקימו מדינה חדשה לעמם, הקריבו את ילדיהם, שיגרו את החברים לכל גבולות הארץ הנידחת כדי להגן עליה, והיו שותפים להעלאת וקליטת העליות החדשות, גם על חשבון המשאבים המועטים שלהם.
רק דבר אחד הם שכחו בלהט אמונתם - את הטבע האנושי. בינתיים הפכה מדינת ישראל להיות מדינה ככל המדינות, וקרקעות המולדת הפכו לנדל"ן מניב. הכסף הגדול שמניע בין השאר גם את האידיאולוגיה והפוליטיקה נדד למגזרים אחרים והותיר את התנועה הקיבוצית להתפורר לאיטה לטובת יישובים קהילתיים.
מאז חסרה התנועה יכולת פוליטית או אישיות שיש לה שביב כריזמה אישית סוחפת, והסתפקה בסיוע לוגיסטי ובמיקום חבריה ברשימה לכנסת כדי לדחוף את האינטרסים שלה בממשלות שבהן מרצ הייתה שותפה.
כיום יש לתנועה הקיבוצית הנהגה שאמורה לאמץ את עקרונות מרצ, ממדינה פלסטינית עד שת"פ עם המפלגות הערביות - בערך קווי היסוד של מפלגת הדמוקרטים. הבעיה: הקיבוץ כיום הוא יותר פריט נוסטלגי מאשר כוח פוליטי. לך דע כיצד ישפיעו שכונות ההרחבה החדשות והא-פוליטיקה ששוררת כיום בין חברי הקיבוץ על המאפיינים הפוליטיים של התנועה.
שבת אחים?
גילוי נאות: לפני הבחירות ביקש ממני ידידי א' לשוחח עם ליאור שמחה, שהתמודד אז על הנהגת התנועה הקיבוצית. קשקשנו. אמרתי לו שהמציאות הנוראה היא הזדמנות להרים את התנועה מקרבות הנדל"ן באזור הנינוחות הקיבוצית המפורסמת לטובת מאבק אחיד במה שמצטייר כמפלצת משיחית אלימה.
ליאור אמר מה שאמר. בהמשך נבחר להיות מזכיר התנועה הקיבוצית, והתוצאות כיום הן חבירה לקיבוץ הדתי (נבנה בית משותף בגבעת חביבה), שמשמעה הענקת לגיטימציה למגזר האמוני.
יש בתעתוע הזה מראית עין של חובשי כיפה שהם בעצם "כמונו" (אני לא בעסק של חברוּת). זה הטריק הקבוע של הימין המתנחלי הקיצוני. הטריק הוא ליצור שותפות גורל עם חלק מהשמאל כדי לזכות בלגיטימציה וליצור "יחד" כוזב, שיאותת לכל המדינה - תראו איך אנחנו הקיבוצניקים חיים ביחד ובכיף את אגדת הדשאים והבריכות ויישוב הארץ.
הקיבוץ הדתי, בנסיבות הנוכחיות שהן מלחמה על כל הקופה הדמוקרטית, הוא מקסימום בנט כולל התנחלויות מהירדן לים, מינימום איתמר בן גביר בואכה הרב כהנא. זהו אותו בנט שמצהיר שלא יחרים את בן גביר, שוקל לצרף את איילת שקד ומתנגד לשותפות, בפנים או מחוץ לקואליציה, עם המפלגות הערביות.
ההחלטה על האיחוד עברה בתנאי מעבדה (לא משאל או בחירות גלויות) של נציגות מנמנמת של התנועה הקיבוצית וערה יותר בקיבוץ הדתי. גם "שם" מדובר באנשים טובים שנקלעו לנסיבות סביבתיות שהפכו אותם לחלק בלתי נפרד מארץ ישראל השלמה יותר והדתית יותר. זה קרה פעם לחברי הקיבוץ הארצי, שמצאו עצמם מתגוררים בשכונה של סטלין. בהמשך הם התפכחו, ואני מניח שזה יקרה גם לאנשים הטובים בקיבוץ הדתי.
בינתיים מדברים בקיבוץ הדתי על איחוד שמחייב "תהליכי עומק" באמצעות "קבוצות שיח" בדומה ל"שיח לוחמים" אחרי מלחמת ששת הימים – שירה ובכה וחגג בהמשך שיתוף פעולה עם ממשלות הסיפוח והכיבוש. כאז גם היום, מדובר בשבת אחים גם יחד על נהרות בבל.
החלטה על איחוד עם הקיבוץ הדתי מחייבת בירור ציבורי מקיף. התנאי הבסיסי היה אמור (למשל) להיות הסתייגות גורפת של הקיבוץ הדתי ממדיניות ההריסה והגירוש של הממשלה בגדה. באיחוד התנועה הקיבוצית מדברים על עתיד "השותפות השורשית בערכים כמו חקלאות". מה עם ההריסה וגירוש החקלאים הפלסטינים בגדה? מפלגת הדמוקרטים מצהירה שהיא תפעל בגדה בקשיחות, ומפלגת בנט, שהיא המועדפת בקיבוץ הדתי, תפעל להלבנתם.
עד שהקיבוץ הדתי לא יסתייג בגדול מהרחבת המאחזים הפראית בגדה פלוס גירוש חקלאים פלסטינים (מדי יום) וייתלה בגינוי פרחחי הגבעות כהוכחה לנאורות – אין לתנועה הקיבוצית שום בסיס ודחיפות לאיחוד (ועוד לא דיברנו על מבנה וכסף), אם כי יכול להיות שלובי פוליטי משותף של כל התנועות יוביל להישגים תקציביים בממשלה הבאה.
התרעות פיקוד העורף