אבל לאיראנים כדאי גם להיזהר מאוד, משום שאם ידחקו את טראמפ לפינה ויגרמו לו להרגיש שאין לו ברירה אלא לתקוף - אז גם אם כוונתו תהיה למשהו קצר טווח, מלחמה עלולה להסלים, במיוחד אם איראן תתקוף את ישראל בתגובה. זה עשוי מהר מאוד להתגלגל למהלך שמטרתו אכן הפלת המשטר.
כי גם אם שטראמפ אינו מונע מדאגה לעם האיראני, הוא מבין שמקומו בהיסטוריה מובטח אם יהיה הנשיא האמריקאי שישים קץ לסיוט הבינלאומי המתמשך של הרפובליקה האסלאמית, שדיכאה את אזרחיה ואיימה על המזרח התיכון במשך 47 שנים.
יתרה מזאת: מתקפה על איראן – על הסיכונים הביטחוניים והכלכליים הנלווים לה – הגיונית בעת הזו רק אם מטרתה היא שינוי משטר.
האם לגיטימי שהעולם החיצוני יפיל את המשטר? העובדה שממשלה היא דיקטטורית או אכזרית אינה מקנה כשלעצמה למדינות אחרות זכות לתקוף אותה. אילו זה היה המצב, היינו חווים במלחמות אין קץ. יש כמובן נקודה שבה חומרת הזוועות חוצה כל גבול – אך זהו קו סובייקטיבי המיושם לעיתים נדירות מאוד. המערב לא תקף את פול פוט בקמבודיה ואינו מאיים על צפון קוריאה.
בשבועות האחרונים, ובלחץ ישראל, גורמים אמריקאים רמזו כי הסכם עתידי צריך להתייחס גם לאיום הטילים הבליסטיים של איראן. זהו אכן איום משמעותי, אף שנתניהו טען לאחר מלחמת יוני כי גם יכולת זו נחלשה במידה רבה. בעבר התמקד נתניהו בעיקר בסוגיית הגרעין, מתוך הבנה שהציבור לא שש למלחמה בגלל טילים.
ישראל מבקשת זה שנים לרסן את המימון, החימוש וההכשרה של מיליציות הפרוקסי האיראניות ברחבי האזור. אלו כוללות את חיזבאללה בלבנון, החות’ים בתימן, מיליציות שיעיות בעיראק וחמאס בשטחים הפלסטיניים. הפגע הרע של רשת זו אינו שנויות במחלוקת. חיזבאללה סייע להארכת שלטונו הרצחני של בשאר אסד בסוריה ופגע בריבונות לבנון תוך פרובוקציות חוזרות ונשנות מול ישראל. החות’ים השתלטו על חלקים נרחבים מתימן ותרמו בעקיפין למותם של כמעט חצי מיליון בני אדם. חמאס הצית ב־7 באוקטובר מלחמה קטסטרופלית שהותירה את עזה חרבה.
ואכן, אסטרטגיית הפרוקסי של איראן מספקת אחת ההצדקות הסבירות יותר ללחץ חיצוני. טהראן התערבה ישירות במדינות שכנות, ובכך סיפקה, בעיני רבים, עילה קלאסית לצעדי נגד בינלאומיים.
אך גם טיעון זה למלחמה קצת בעייתי כעת. שלוחותיה האזוריות של איראן – ובמיוחד חיזבאללה וחמאס – נחלשו משמעותית במהלך המלחמה. קיימים אמצעים רבים נוספים לפגיעה במנגנוני המימון והפעולה שלהן, מבלי לשאת בסיכונים האדירים של מלחמה ישירה מול איראן עצמה.
יתרה מכך, אם איראן תתקוף את ישראל ללא רסן, התוצאה עלולה להיות הרס נרחב בהרבה מזה שנראה ביוני. כיפת ברזל עלולה להתקשות מול מאות טילים המשוגרים בו־זמנית. מצב כזה עלול לגרור את ישראל למלחמה בתוצאות נפיצות במיוחד. דעת הקהל בישראל, לאחר הסיוט המתמשך מאז 7 באוקטובר, אינה בהכרח ערוכה להקרבות נוספות.
שיקולים כאלה אינם מפחיתים מאופיו המדכא של המשטר האיראני. הרפובליקה האסלאמית גרמה סבל עמוק לאזרחיה תוך העשרת מוקדי כוח נאמנים באמצעות פטרונות ושחיתות. בחירות אינן מציעות מנגנון שינוי אמיתי; מועמדים עוברים סינון קפדני על ידי סמכויות הדת הלא-נבחרות. מאז שנות ה־90, מחאות נענו שוב ושוב בכוח קטלני, לרבות מעצרים המוניים, ירי ודיכוי רחב היקף. נשים חיות תחת כפייה חוקית בענייני לבוש ואוטונומיה אישית. הומוסקסואלים נרדפים באכזריות – הדברים ידועים.
זו הסיבה שהסכם עם איראן בכלל אינו בהכרח רעיון מוצלח אם זה יכלול – כפי שסביר שיקרה – הקלת סנקציות שתחזק את המשטר הנורא הזה ותאריך את חייו.
תרחיש מדאיג במיוחד הוא כזה שבו טראמפ יגיע להסכם כזה ואז יציגו כהישג עצום בעוד המשטר מתבסס. התרחיש הכי גרוע הוא שזה יקרה לאחר שישראל תשלם מחיר גבוה.
במקום מלחמה שלא שמה כמטרה שינוי משטר, או הסכם שתמורת הבטחות יחזק את המשטר, מוטב לחץ מתמשך: אכיפה פיננסית, פיקוח על ספנות וביטוח, ותיאום דיפלומטי. סנקציות משניות מול סין עשויות להעלות את המחיר של רכישת נפט איראני ולהדגיש בעיה רחבה יותר – תפקידה של סין במתן חבל הצלה למשטרים בעייתיים.
לעומת זאת, אם מטרת הפעולה הצבאית היא כן שינוי משטר, אז ניתן לדבר על היגיון אסטרטגי קוהרנטי. ניתן לטעון כי אידיאולוגיית המשטר, דיכויו והתנהלותו האזורית מצדיקים צעדים חריגים.
הנתיב הסביר ביותר לשינוי משטר מוצלח הוא פגיעה מהירה ונרחבת ככל האפשר במוקדי הכוח של המשטר, בהתבסס על מודיעין שבוודאי קיים, לצד הסדר עם גורמים צבאיים ובמשמרות המהפכה שיאפשר מעבר שלטוני. רזא פהלווי עשוי להיות דמות מעבר מיטבית לדמוקרטיה. ייתכן שתרחיש מיטבי כזה כבר מתגבש בשקט – שכן לאחר 47 שנים, פרק זמן הדומה לזה שהקומוניזם שרד במזרח אירופה, זמנם של האייתוללות בהחלט אוזל.
זה היעד היחיד שמצדיק באופן סביר את הסיכונים האדירים של מלחמה כוללת.
לבסוף, מעניין להווכח שהכרעה כה גורלית נמצאת בידי אדם אחד: טראמפ. כוח כזה בעייתי ביותר, אבל אם כבר, רצוי שיהיה מדובר באדם מנוסה, מלומד, מוסרי וחכם. טראמפ הוא טקטיקן פוליטי מבריק, אך נראה כבלתי בקיא בהיסטוריה, בהגות ואפילו בכלכלה, בלשון המעטה. הוא גם בז למומחים, אימפולסיבי, מגלומן ומושחת. החוקה האמריקנית לא התכוונה לריכוז סמכות כזה.
מדאיג לראות כיצד דווקא אדם כמו טראמפ מצא דרכים לעקוף את זה – באמצעות צווי חירום, בתי משפט איטיים, קונגרס חלש, מפלגת אם מבוייתת, מכונת פרופגנדה אימתנית, וכספי אוליגרכים. לאחר עבור זעם, זו פרצה שמוטב שהאמריקאים יידרשו לה.
התרעות פיקוד העורף