בשנתיים וחצי האחרונות מתפתחת כאן תופעה, יש שיקראו לה מגמה, אצל הדור הצעיר: חזרה בתשובה. אני רואה במעוזים חילוניים צעירים עם כיפות וציציות - ואיני מבין, בטח שאיני יודע, מדוע זה קורה.
אם בוחנים את הטבח בעוטף עזה ב-7 באוקטובר, השגחה אלוהית לא הייתה כאן, ההפך הוא הנכון. אלוהים לא מצא לנכון להתערב באחד מהימים הקשים ביותר באנושות המודרנית בכלל, נתון שלא מונע את שטיפת המוח והנדסת התודעה מצד הבאבא-בובות ושלל המאכערים בתעשייה, שלפיהן אנחנו העם הנבחר.
ועכשיו אנחנו בפורים. שמחים על תליות וניסים שסביר להניח שבכלל לא קרו, זולת בסיפור שכתב מאן דהוא כטוב ליבו ביין ובחומרים משפרי תחושה. אולי הוא בכלל היה מאכער בשירותו של יהודי עשיר, שחיפש מעמד והנצחה לדורות הבאים.
אני חסר מושג מינימלי בתחום הדת והדתות בכלל. בשבילי זה אופיום להמונים, כמו כל התמכרות לחומר טוב. אין לי שום בעיה עם דתיים, אורח חיים דתי, אפילו לא עם נוכחות בארוחות חג, כי כדי להיות חופשי, חובה עלינו לתת חופש לכל אחד אחר. עד שזה מגיע לכפייה של מיעוט, שכופה את הלכות הדת, המצאה נטו לטעמי, על מי שבכלל לא בראש שלו.
אז מאחר שאני כסיל ידוע, יש לי חברים חכמים. חברים שלא צופים בריאליטי, גם לא באקטואליה, מספיק להם האינטרנט כדי להיות מעודכנים. את הזמן הפנוי שלהם הם מקדישים לקריאה ולהעמקה במופלא מהם. אבל גם ביניהם ישנם אנשי הספר, שבבתיהם יש ספרייה עצומה של ידע, שהם קראו את כולה, כמה פעמים. בזכות הידע שלהם, הם יכולים להתווכח עם כל רב - ולהציג בפניו את הסתירה בין מגילת אסתר לבין הכרוניקה ההיסטורית, למשל. הם מסבירים לי לאט, כי יכולת הקליטה שלי מוגבלת, אני כבר לא צעיר. גם הם לא, אבל הם מחוננים, אני רק אדם פשוט.
התחלנו. "קשה לקבל את הסברה לפיה מגילת אסתר כוללת ראיות לאירועים שהמחבר חווה, מאחר שאין דיוק מינימלי בפרטים", הם מציגים בפניי את הרקע, ואני כותב לעצמי. "תוכן האירועים במגילה מתרחש בימי שלטון אחשוורוש, שהוא חישיארש הראשון שמלך בפרס 485-465 לפני הספירה. לפי המגילה, גלה מרדכי מארץ ישראל בגלות יהויכין - כלומר 130 שנה לפני הסיפור, בשנת 597 לפני הספירה.
"תגיד, לא הפסקת לעשן?", הם נזפו בי. "לך תביא לסתום הזה חפיסת סיגריות. כשהוא לא מעשן, הוא מעשן יותר מאיתנו". סירבתי בקול. "הסיגריה תשמור אותי ערני. תראו, כבר כחול לי בגב האצבעות מהכתיבה. תתייחסו אליי יפה, אני פגום פיזית ונפשית".
הדלקתי סיגריה, אחד מהם המשיך. "מקריאת המגילה מתברר שהיא נכתבה בשלהי האימפריה הפרסית. חשוב לדעת שהאימפריה נחרבה בידי אלכסנדר מוקדון, בשנת 330 לפני הספירה בקירוב. הסגנון של העברית במגילה מעיד כי לא נכתבה בזמן אמת. המילים השאולות מפרסית מעידות בצורתן כי מדובר בטקסט שנכתב בסוף התקופה הפרסית, בטח שלא בימי שלטון אחשיארש הראשון. גם במגילה, ותכף אני אצטט לך, ברור שהיא נכתבה דורות אחרי האירועים. 'קיימו וקיבלו היהודים עליהם להיות עושים את שני הימים האלה, ככתבם וכזמנם, בכל שנה ושנה. והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור (ט, כז-כח)".
רגע, רגע, רבותיי, אז מי כתב את החארטה הזאת? בואו נתחיל עם הנאשם במבוא להונאה. "תרגיע ותקשיב", הם ענו לי. "אופן הביטוי, הלשון שבה נכתבה המגילה, כולל לא מעט סתירות וכמובן ראיות, שהיא לא נכתבה אחרי נפילת הפרסים. אם הייתה נכתבת אחרי נפילת השלטון, היא הייתה אמורה לכלול מילים ביוונית לנוכח התקופה ההלניסטית. אין מילים ביוונית. לפיכך מסיקים היסטוריונים, שאינם רבנים, שהמגילה נכתבה בידי יהודי בן שושן, שחי במאה הרביעית לפני הספירה, אבל האירועים ההתרחשו במאה הקודמת".
וואו, זה יופי של סיפור, אמרתי לנוכחים. המצאנו סיפור, דמויות בסיפור ויאללה בואו נחגוג. "זהו, כל ההפרעות והמופרעות שלך נופלות לשולחן. נסה להתרכז, אנחנו משקיעים בך זמן איכות", השתיקו אותי.
הלו, אני אוהב סיפורים קצרים. מה הייתה המטרה של כתיבת המגילה, את מי זה שירת, מי שילם וכמה. "יש לא מעט סברות. לפי אחת מהן, מדובר בניסיון לייהד חג זר. מעין מתן צידוק בדיעבד לאימוץ חג נוכרי, בידי יהודי פרס. זו תיאוריה פופולרית במחקרים. אבל אין הסכמה על איזה חג נוכרי היה זה ששימש מקור לחג פורים. יש עוד תיאוריה שגורסת כי מדובר בחג בבלי, שאותו חגגו הגולים הבבלים בשושן, שמנציח את ניצחונם של האלים הבבלים, כמו מרדוך (מרדכי) ואשתר (אסתר) על האלים העילמים הומבן (המן) ומשתי (ושתי).
זו תיאוריה שקל להתחבר אליה, כי היא מספקת הסבר לשמות הזרים המוזרים שיש לדמויות במגילה. אבל אין סימוכין זולת השמות האלה, כי לא ידוע על חג בבלי שמנציח את ניצחון האלים הבבלים על האלים העילמים.
"יש עוד תיאוריה שקושרת בין פורים לחגיגות של בחירת הלימו האשורי. האשורים היו בוחרים אדם אחד בכל שנה, לפני ראש השנה שהיה בא' בניסן, שעל שמו צוינו המסמכים הרשמיים באותה שנה. ההגרלה לבחירת הלימו כונתה פור, המילה האכדית לגורל. כך מוסבר שמו של חג פורים, אבל אין הסברים נוספים גם על המועד י"ד באדר, או על כל יום אחר בחודש הזה. אין גם מידע איך נחגגה הבחירה, אם בכלל נחגגה. וגם אם נחגגה, אין שום הסבר איך חג עתיק יומין נעלם למאות שנים, ומופיע דווקא ביהדות פרס.
תיאוריה נוספת קושרת את החג הפרסי, פרודיגן, שנחגג בחודש האחרון של השנה הפרסית, שהיה במקביל לחודש אדר. בחג הזה ציינו הפרסים יום זיכרון שבו היו שולחים לקברי המתים מנות מזון. ייתכן שהמנהג הזה הוא המקור למשלוח מנות, שמוזכר במגילה".
ומי מבטיח לנו שזה סיפור אמיתי? "אף אחד", הם השיבו, "אבל יש הרבה דמיון שקשה לראות בו צירוף מקרים: יוסף נמכר לעבדות במצרים, מרדכי גולה מארץ ישראל. יוסף מסרב לשכב עם אשת פוטיפר, אדונו. מרדכי מסרב להשתחוות בפני המן. יוסף פותר את חלומו של שר המשקים, אך לא מקבל תמורה. מרדכי מציל את אחשוורוש מקנוניה, אבל לא מקבל כלום בתמורה. פרעה חולם חלום שהחרטומים לא יכולים לפתור, ואילו אחשוורוש לא מסוגל להירדם ומספרים לו שמרדכי יכול לעזור לו.
פרעה נותן ליוסף טבעת, גם אחשוורוש נותן למרדכי טבעת. בשתי העלילות יש דמיון בלשון הסיפור. בכל המקרא מופיעה המילה 'סריס' בעיקר בסיפורו של יוסף ובמגילת אסתר. כך גם המילה 'התאפק' מופיעה רק בסיפורים על שניהם, ובסיפור על שאול המלך, שקשור למגילת אסתר. מרדכי מוצג כ'בן יאיר בן-שמעי בן-קיש איש ימיני' (מגילת אסתר ב, ה). רמז לכך שהוא צאצא של שאול. אביו של שאול הוא 'איש מבני ימין (משבט בנימין) ושמו קיש' (שמואל א ט, א)".
באמא הרגתם אותי. איני יכול לעבד כל כך הרבה מידע. גם כואבת לי כבר היד מהכתיבה. חכו לי רגע, אביא לי בירה שחורה דיאט, אין לי אנרגיה כבר. "זו לא בירה דיאט, רק סוכר מופחת. לא למדת ליבה, אתה לא יודע לקרוא", הם נזפו בי. עניתי שאיני מבדיל בין דיאט למופחת סוכר, הכי חשוב שזה טעים לי.
"טוב, עכשיו תתרכז. הנה קח עוד סיגריה, שלא תגיד שמענים אותך. מדברים איתך 20 דקות, אתה נגמר. תתחיל להעריך דתיים, שהמוח שלהם לא מצומצם כמו שלך, שקולט רק שטויות וצחוקים". הלו, הלו, אני מבוגר מכם כמעט בעשור. כשתגיעו לגילי, תהיו סניליים כמוני. יאללה, אני מוכן.
עוד פעם התגלות לאלוהים שכועס וכל החארטה הזו. חשבתי שנגמר הקטע עם התגלות במעמד הר סיני. "קוף, זה סיפור. ישנם היסטוריונים ותיאורטיקנים שסבורים שכתיבת המגילה, לפי מה שהסברנו לך, היא כתיבת מיתוס של משפחה יהודית מיוחסת בפרס. סיפור שאמור להמחיש איך ראש משפחה עם ייחוס וכסף קונה לעצמו מקום של כבוד בחצר המלכות. מעמדו מצדיק את זכות בני משפחתו להנהיג את יהודי פרס, ואולי אף את היהודים בכל העולם, במאבק עם שושלת מתחרה שהיא בית דוד. המגילה גם מסתיימת בהזכרת צאצאיו: 'כי מרדכי היהודי, משנה למלך אחשוורוש וגדול ליהודים, רצוי לרוב אחיו, דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו' (אסתר י, ג)".
אז איפה בדיוק השושלת הזו תופסת מקום בכל הממבו-ג'מבו בתנ"ך? "יפה שאתה קשוב. יש קושי בתיאוריה הזו, כי אין באמת זכר לשושלת מרדכי או שאול בהמשך ההיסטוריה היהודית. ההסבר האפשרי לכך הוא נפילת פרס על ידי אלכסנדר מוקדון. המשפחה איבדה את בסיס כוחה ונפלטה מההיסטוריה. אבל המגילה כבר הייתה כתובה בתחילת התקופה ההלניסטית, והתקבלה בהדרגה כחלק מהקנון היהודי.
מחבר ספר בן סירא, שנכתב בתחילת המאה השנייה לפני הספירה, לא הכיר את מגילת אסתר. בספרו הוא לא כלל את מרדכי ברשימת גדולי העם היהודי. לעומת זאת ספר שנכתב באלכסנדריה בשנת 124 לפני הספירה, מציין את ניצחון המכבים על האל היווני ניקנור בט"ו באדר, יום אחרי יום מרדכי היהודי. עשר שנים מאוחר יותר דאגו יהודי אלכסנדריה לתרגם את מגילת אסתר ליוונית.
פששש... מפרך רבותיי. חז"ל התייחסו לאירוע הזה, כי הם לא שוחחו איתי לפני. "לחז"ל היו ספקות לגבי קדושת המגילה. אנחנו מוצאים ראיות לכך בתלמוד בשאלה: האם המגילה נכתבה ברוח הקודש או לא, והאם הנגיעה במגילה מטמאת את הידיים כנגיעה בכתבי הקודש. הפשרה הייתה לכלול את מגילת אסתר כחלק מהקנון הקדוש לעם היהודי, אבל לא כיום טוב. לחג נוספו עוד מסורות נוסף לקריאה, כגון משלוחי מנות ומשתה פורים - תחילה כמסורת ובהמשך כמצווה. תענית אסתר, הצום שלפני פורים, נוספה בשלב מאוחר יותר. היא לא מוזכרת בתלמוד, היא הופיעה לראשונה רק במאה השמינית".
אוקצור, איזה באבא-בובה החליט שצריך לצום. יפה לו. מהיכן הגיע המנהג של התחפושות? זה מזכיר לי קצת את דקמרון. "המנהג נולד באיטליה במאה ה-11, בגלל סמיכות בין פורים לקרנבל. המנהג הזה וההצגות הקתוליות, שלימים נקראו פורים שפיל, התפשטו מאיטליה לשאר הקהילות היהודיות במשך הזמן".
באמת יופי, לכל דבר יש לכם תשובה. איך נולד הקטע של אוזני המן? מתי נפלה עלינו המכה הזו? "התשובה אינה שלנו, קוף, אלא של היסטוריונים שחקרו ומצאו. אנחנו רק קוראים ומגישים לך את זה קליל, כדי שתבין. אוזני המן נוצרו בגרמניה במאה ה-19. שם אפו כיסנים במילוי פרג, שהיו פופולריים. אין שום קשר בין המן למאפה. היהודים החליטו שלהמן היו אוזניים משולשות וכובע משולש והדביקו לזה שם. אם החיבור בין גרמניה ליהדות מטריד אותך, אתה פטור מאכילת אוזני המן. כפי שאתה נראה, אתה ממש לא צריך את זה".
אין לי מילים להביע את תודתי על השיעור המאלף, ובינינו בשבילי גם מעלף. מה אתם אומרים, נלך לאכול מרק גולש הונגרי בדרום העיר? אוכל פרסי לא כל כך מתחבר לי בימים אלה. "שימחת אותנו, קוף. בשבילנו, כמו שאתה אומר, זאת זכות לתת שירות. אין לנו זמן למרקים, יש לנו עסק לדאוג לו. אבל לפחות כאשר אתה מקשקש באולפנים, שיהיה לך מושג קלוש. אבל יש לנו עוד משהו בשבילך, שעשוי לשמש אותך".
כבר נפרדנו, אבל על הדרך היה להם עוד משהו על המגילה. הביטוי "כדת וכדין" הופיע רק בימי הביניים, לצד אחיו "כדין וכדת". אבל החיבור היחיד בתנ"ך בין "דין" ו"דת" היה במגילת אסתר בפסוק: "כל יודעי דת ודין".
חבל לי רק שאנחנו כאן בכתריאליבקה, נשלם את המחיר, כאן ועכשיו, במזומן. א-גיט-שאבעס, קינדערלך של שאבעס-קוידש. תתפללו קצת בפורים, תאכלו, תשתו, תעשנו, אל תאמינו שזה יעזור לכם ביום פקודה מול הטילים הבליסטיים. צה"ל דווקא כן יעזור, אבל אתם לא אוהבים את צה"ל, נעבעך.
התרעות פיקוד העורף