הסכנה הגדולה ביותר
אם הדיווח בפוליטיקו נכון, מתארגנת סביבנו מציאות הפוכה: צה"ל הוא היחיד שיכול לפרק את חמאס מנשקו. את זה יודעים כולם, כולל חמאס. ולכן צה"ל הורחק מהמשימה הזו והיא מוטלת על צבא רב־אסלאמיסטי במסגרת בינאום הסכסוך בעזה. ואילו באיראן, הפוך. זה לא סוד שהמשימה באיראן גדולה על ישראל. רק מעצמה בסדר הגודל של ארה"ב יכולה להוריד את איראן על הברכיים, להטיל עליה מצור ימי, אווירי, כלכלי, צבאי וגלובלי מוחלט, לפרק אותה לגורמים ולנהל נגדה מערכה עצימה ממושכת. אז זהו, דווקא את המשימה הזו הם מאצילים לנו. יפה מצידם.
הפלת המשטר האיראני, כבר כתבתי את זה, היא גיים צ'יינג'ר בקנה מידה היסטורי, תנ"כי, גלובלי. שום סופרלטיב לא מוגזם כאן. אם זה אכן יקרה, הדבר היחיד שימשיך לאיים עלינו, ביתר שאת ויותר מאי פעם, הוא האיום הפנימי.
כאן כדי להישאר
אבל זה לא הסתייע. אז מתהפכים. כת של עבדים נרצעים שפועלת על פי שריקה. לפעמים לא צריך אפילו שריקה. מספיקה קריצה, או רמז לקריצה, כדי שיסתדרו בשלשות ויהפכו את עורם במהירות העור.
הלוי, בנו של איש מוסד ששירת בחו"ל, התגייס כחייל בודד, שירת בשמשון ובדובדבן כלוחם ומאז משרת במילואים גם בגילו, 50. ב־7 באוקטובר קפץ כמובן לעזה ולחם שם, בלי צו מילואים ובלי שקראו לו, בדיוק כמו שעשו אלפי ישראלים אחרים, בדיוק כמו שעשו אחים לנשק, בדיוק כמו שעשו הקלמנזונים (מטאפורה לאנשי הציונות הדתית שחשו מכל עבר לעזרה).
מיתרי קול
כמה עולב (1)
הוא בא לכאן כי המדע הישראלי פורץ דרך והאקדמיה הישראלית ממשיכה להיות מצוינת, ובית החולים שיבא עלה השבוע במדד העולמי למקום השביעי, בזכות הרופאים והמעבדות והמחקר שיש בו (ובכללם לא מעט רופאים ורופאות ערבים). בגלל כל אלה הגיע לכאן נרנדרה מודי ומגיעים גם אחרים.
בתקופת המחאה נגד ההפיכה המשטרית, המו הרחובות בהייטקיסטים, סייבריסטים, מדענים, מרצים, רופאים וכו', שבאו להילחם על הדמוקרטיה. הם הצטרפו לרבים מאוד וטובים לא פחות מכל גוני האוכלוסייה והפסיפס הישראלי המרהיב, שהפגינו כל שבת, לפעמים גם באמצע השבוע, בעשרות ולפעמים מאות אתרים במקביל ברחבי הארץ. היום מנסים להפוך את הציבור המדהים הזה לעוכרי ישראל. לאלה שהביאו את האסון. כמובן שמדובר בפייק מוחלט שאין אפילו טעם להתייחס אליו.
אורי גורדין כמשל
בכנס סגור של השב"כ אמר השבוע זיני את הדברים האלה: "אני מקבל את התחקיר השירותי לטבח 'שמחת תורה'. כפי שציינה מנהלת התחקיר ישנם עוד נושאים לתחקר, אך אין עוררין על מסקנות צוות התחקיר ויש בהם חומר רב לעבודה ולתיקון". ביחס לטענות הקונספירטיביות על שיתוף פעולה עם האויב, אמר ראש השירות כי "ברור וידוע שלא הייתה 'בגידה' או 'שיתוף פעולה' מצד השב"כ או מי מאנשי מערכת הביטחון. לצערנו כשלנו כישלון מקצועי חמור ועלינו לעמול יום־יום שעה־שעה על מנת לתקן ולהטמיע את כלל הלקחים ולהשלים את שנותר לתחקר".
נתחיל דווקא בגורדין. הנ"ל היה מפקד סיירת מטכ"ל, מח"ט הנח"ל, מח"ט 55 (צנחני מילואים), אחד הקצינים המוערכים, החותרים למגע והקרביים ביותר בצה"ל. בניגוד לעמיתיו בחזית הדרומית, הרקורד של גורדין נקי. הוא פיקד וחלש על הניצחונות המרהיבים ביותר של צה"ל במלחמה. ועדיין, ינון מגל לא מהסס, ככה על הדרך, להוריד לו כאפה רעילה ולהפוך אותו לתבוסתן. וכל זה, בהתבסס על עדות של מג"ד אחד, שנכח בשיחה שערך לכאורה גורדין במהלך המלחמה עם מג"דים בפיקוד הצפון.
לכאורה זה עניין פעוט. במציאות, זה לא. כי משפט כזה שמטנף אלוף בצבא עושה לו כנפיים, משייט בקבוצות הוואטסאפ הביביסטיות, בעמודי הפייסבוק, באתרי הפוש השונים, עד שהופך למציאות, מהסוג שראש השב"כ זיני נאלץ להכחיש השבוע. מה גם שלעדותו של אותו מג"ד אין הצלבה. אין תימוכין. אין הקלטה. אין עוד מג"ד, או נגד, או פקד, שהיה באותה שיחה ומאשר את הדברים. בעולם נורמלי, זו ידיעה שאינה ראויה לשידור. בעולם הביביסטי, זו עוד הכפשה שמסייעת לגמד את הישגי הצבא כדי להאדיר את הישגי אתם־יודעים־מי.
כמה עולב (2)
לעומתם, זה שהנחיל את המדיניות, זה שנתן את הדירקטיבה, זה שבתום כל דיון ביטחוני הורה, בבריטון העמוק שלו, להימנע בכל מחיר מעימות ישיר עם עזה, להכיל את חמאס, להשתמש ב"מקלות וגזרים", להפעיל את הכסף הקטארי, זה שלא נתן את ההוראה להיכנס ולהפיל את שלטון חמאס כפי שהבטיח, זה שבכל סבב לחימה הקפיד לברוח באותה דרך משפילה מכל עימות משמעותי, אז האיש הזה, מבחינתו, לא אחראי לכלום. להפך. הוא הקורבן. הוא עוד רגע יגיש תביעת נזיקין נגד כולנו על הפגיעה בשמו הטוב, כפי שמשתקפת אחרי 7 באוקטובר.
ולגבי הפוקוס. הצבא היה בפוקוס מדהים בחזית לבנון ובחזית איראן. ההישגים שהושגו שם חסרי תקדים בהיסטוריה הצבאית העולמית. הם יילמדו עוד עשרות שנים בכל האקדמיות הצבאיות. בחזית הדרומית, לצבא הייתה דירקטיבה פשוטה: להימנע מחיכוך, להיזהר ממיסקלקולציה, להכיל את חמאס, את הנכס הגדול, לא להתדרדר לעימות. זה לא פוטר את ראשי הצבא מאחריות, אבל זו המציאות.
יחידת 8200 הביאה את התוכנית עצמה, מבול אל־אקצא ("חומות יריחו"), בכל פעם שעודכנה על ידי חמאס. אבל רוח המפקד, היהירות והזחיחות, העובדה שחסמנו את המנהרות ההתקפיות, הקמנו את המכשול וזרקנו את המפתחות לים, הרדימה אותנו. שילמנו מחיר כבד.
היכולת להרוג את מדעני הגרעין במיטותיהם במכת הפתיחה בטהרן, לפרק את ההגנה האווירית האיראנית כמו לגו, להרוג את ראשי משמרות המהפכה במכת הפתיחה, להרוג את כל צמרת כוח רדוואן, לחסל את נסראללה, להשמיד את רוב מאגר הרקטות של חיזבאללה כשאנחנו יודעים את הכתובת המדויקת, כולל מיקוד, של כל טיל, היכולת של חיל האוויר להפוך את איראן לשטח אימונים מעל חצרים, לפגוע במשגרים בדיוק אופטי, לנקות את רדוואן מאזור הגבול כמעט בלי מאמץ, וכן, גם להנחית על עזה מכה שלא תישכח ב־50 השנים הקרובות, כל אלה לא קרו "בגלל הפרוגרס", אלא בזכותו.
התרעות פיקוד העורף