106 שנים חלפו מאז אותו יום קרב גורלי בחצר תל חי, ועדיין חשיבותם של ההתיישבות והביטחון לאורך גבולות ארצנו והיחסים ביניהם, עד כדי "טוב למות בעד ארצנו", מעולם לא היו רלוונטיים ונוקבים יותר. י"א באדר אינו רק תאריך בלוח השנה העברי; הוא הקוד הגנטי של העמידה היהודית בארץ ישראל.
היום, כשיש לנו מדינה וצבא ואנו נמצאים בעיצומה של מערכה רב-זירתית על ביטחוננו וגבולותינו, עלינו לזכור את הלקח המרכזי של תל חי - הגנה על הבית מתחילה ברוח.
טרומפלדור, הלוחם שעלה לתל חי על רקע ויכוח האם לחווה החקלאית (כפי שכונתה כבר באותם זמנים) יש יכולת להחזיק מעמד, הבין ש"אם אין אני לי מי לי" ועשה מעשה. צדקו אלה שאמרו שתל חי לא תחזיק מעמד - תל חי נפלה ולא חזרה יותר אלא כסמל, והקונספציה האסטרטגית שעליה נפלה תל חי - "קו המחרשה הוא שיקבע את קו הגבול" - ניצחה.
בימים אלה, כשהיישובים שפונו בצפון ובדרום עדיין לא חזרו לכוחם הקודם, אנו נדרשים לאותה "דבקות בהתיישבות" שאפיינה את מגיני תל חי. הניצחון האמיתי לא יימדד רק במספר המחבלים שיחוסלו או בתשתיות שיושמדו, אלא ביכולתנו להחזיר את הביטחון ואת החיים השוקקים לכל יישוב ויישוב.
רבים ניסו במהלך השנים להטיל ספק אם אלה היו מילותיו האחרונות של טרומפלדור, אך לחברה הישראלית, ובפרט לאליטה המשרתת של צה"ל ב-2026, המשמעות ברורה: אנו עם חפץ חיים ואפילו "חיים טובים", אך ברור לנו שהחירות באזורנו נקנית בדמים. ראינו זאת בגבורת הלוחמים והאזרחים ב-7/10 ובקרבות העזים שבאו בעקבותיהם. זהו אותו חוט של גבורה שנמתח מחצר תל חי ועד לסמטאות עזה, לבנון ופסגות החרמון.
כך נמשיך את דרכם - בונים ולוחמים. אין תחליף למתיישב וללוחם על אדמתו.
התרעות פיקוד העורף