הטבח ביישובי העוטף בשמחת תורה תשפ"ד היה עלול לכאורה לגרום לרבים להתרחק מהאמונה, לשאול "איפה היה אלוהים ב־7 באוקטובר?", אך הוא הביא דווקא לתופעה הפוכה. צעירים רבים אומרים שכתגובה למלחמה ולמוראותיה, הם החלו להניח תפילין ולנשק מזוזה בדלת. מחטופי שבי חמאס היו שהעידו איך הפכה האמונה לכוח מחזק בעמקי המנהרות, וכל הארץ השתאתה נוכח העוצמות הרוחניות שהפגינו בני הציונות הדתית בשורות צה"ל.
והבנתי שהוויכוח נוגע בשורשים העמוקים של ביטחון והתיישבות בארץ ישראל.
# # #
חוק יסוד "הצבא" (1976) קובע כי צה"ל כפוף למרות הממשלה. ואף שברבות השנים הוטלו על צה"ל משימות "אזרחיות" ולאומיות שונות (קליטת עלייה, חינוך, גיור, סיוע אזרחי למדינות שונות בעולם באסונות טבע או מגיפות, ואפילו סיוע למשלחות ארכיאולוגיות) - ליבת ייעודו הייתה ונותרה ביטחונית. מסמך "רוח צה"ל" (1994־2000) קבע במפורש: "מטרת צה"ל היא להגן על קיומה של מדינת ישראל ועל עצמאותה... חיילי צה"ל מחויבים להילחם, להקדיש את כל כוחותיהם, ואף לחרף את נפשם להגנת מדינת ישראל, אזרחיה ותושביה".
ההגנה על קיומה של המדינה, אזרחיה ותושביה, היא בליבת ייעוד צה"ל. בעשורים הראשונים לקיום המדינה היה ברור לכל כי התיישבות לאורך גבולות הארץ ובחבלי הארץ השוממים היא אינטרס לאומי־ביטחוני מובהק. השיבולים והחרב שבסמל הפלמ"ח הפכו לנח"ל. הוקמו היאחזויות לאורך הגבולות. למיטב ידיעתי לא היה אז מי שפקפק בחובתו של צה"ל להגן על הגבולות בכל דרך שימצא לנכון. גם בהתיישבות.
וכשנשלחו הקיבוצניקים של תל קציר לחרוש את שדותיהם עד המטר האחרון בשטח המפורז, לא פקפק איש בחובתו של צה"ל להציב טנקים ולהמתין להזדמנות שבה הסורים יעזו לירות בטרקטורים שלנו. כך שמרו על שלמותה הטריטוריאלית של המדינה. צה"ל לא היה "חברת אבטחה" של החורשים מתל קציר. יחד הם שמרו על המדינה.
כאשר צה"ל נשלח לאנטבה לחלץ אזרחים ישראלים שנחטפו בידי מחבלים, לא היה מי ששאל אם צה"ל הוא חברת האבטחה של אייר פראנס שמטוסה נחטף. ואיש לא העלה על דעתו לטעון שאם אזרח ישראלי טס לחו"ל, עליו לשכור לו חברת אבטחה, או שאסור לסכן את חיילי צה"ל בחילוצו.
ולכן אם מדינת ישראל, באמצעות כל ממשלותיה מאז מלחמת ששת הימים, הקימה מאות יישובים בשטחי יהודה, שומרון ובקעת הירדן, וצה"ל הוא הריבון בשטח - חובתו לדאוג לביטחונם של המתיישבים. בבתיהם, במוסדות החינוך, בבתי הכנסת, בדרכים, באתרים ההיסטוריים המקודשים לעם ישראל, בגאיות ובהרים.
# # #
חילונים מתקשים להבין את המושג "קדושה" - ערכו הרוחני של מקום מסוים. הם אולי מתייחסים בכבוד רב לאמונתם של נוצרים בכנסיית הקבר הקדוש, של מוסלמים באל־אקצא ושל דרוזים בקבר הנביא יתרו – אבל בזים לאמונת יהודים בקדושת מערת המכפלה. לפני כ־30 שנה פרצו עימותים ליד כנסיית הבשורה בנצרת, כי המוסלמים התכוונו לבנות מסגד ענק בצמוד לה.
שוב ושוב נוכחנו לדעת שכאשר איננו מכבדים את זכותנו להתיישב בכל חלקי הארץ, או את קודשי עמנו – משתלטים עליהם הערבים. עד להסכמי אוסלו אחזנו כזכור ברצועת עזה כולה, התיישבותית וצבאית. עד ל"עזה ויריחו תחילה" לא הפכו אזורים אלו למבצרי טרור. ההתנתקות הקימה סופית את ממלכת הטרור בעזה ובצפון השומרון.
מי שהסית נגד המתנחלים וטען שחיילי צה"ל מסכנים את חייהם כדי לשמור על כפר דרום ונצרים, מחא כפיים בהתנתקות – ושילם בנהרות דם של מתיישבים נטבחים וחיילים נופלים במלחמה שבאה לעקור את מה ששתלו העיוורים והפושעים שהחריבו את ההתיישבות, הסיגו את צה"ל ששמר עליה והותירו חלל ריק לחמאס.
היהודים היושבים בתל רומיידה ובשכונת אברהם אבינו בחברון, בהר ברכה בגריזים, בחומש ובסוסיה מקיימים את מצוות יישוב הארץ, ולא פחות - גם את מצוות ההגנה עליה. ממש כשם שמתיישבי תל חי וחניתה קיימו את מצוות הציונות "החילונית" ואת מצוות ההגנה על גבולות הארץ. מי שלא הבין עד 7 באוקטובר שהתיישבות היא ביטחון – היה אמור להבין זאת אחרי האסון. ומי שלא הבין זאת גם אחריו, כנראה כבר לא יבין דבר אמת לעולם.
# # #
אני מרבה להרצות במכינות קדם־צבאיות. וכשאני אומר שאינני מוכן לותר על מילימטר מאדמת ארץ ישראל - אני מבחין במבטים המחפשים את הכיפה על ראשי. היא איננה. רק אצלנו מתייחסים למי שמדבר כך כאל דתי, הזוי, משיחי. איש לא ישאל יווני שלא יהיה מוכן לותר על שעל ממולדתו לטובת טורקיה, אם הוא "דתי". רק אצלנו פטריוטיות כזו עלולה להיות מזוהה עם דתיות משיחית. ומי שאינו מוכן להפקיר לידי הערבים חבלי מולדת, עלול להיות מואשם בכך שהוא מסכן את חיי חיילי צה"ל מסיבות "משיחיות".
התרעות פיקוד העורף