רבים תהו מדוע טראמפ "בזבז זמן" על ניסיונות למשא ומתן ושיחות עקיפות בחודשים האחרונים. התשובה אינה נעוצה בתקווה אמיתית להסכם, אלא בבניית לגיטימציה בעיקר פנימית. טראמפ מבין שאיראן רחוקה גיאוגרפית מהמצביע הממוצע בפנסילבניה, באוהיו או בטקסס. כדי להוציא את אמריקה למערכה, הוא היה צריך להוכיח שהוא מיצה כל פירור של דיפלומטיה. להבדיל מאובמה, שאצלו המשא ומתן היה היעד הסופי, אצל טראמפ המו"מ היה "בדיקת תקינות". (Due Diligence).
כתב האישום של טראמפ
בנאומו, טראמפ הציג רשימה ארוכה של מעשים שהציג אותם כ"מעשי מלחמה" (Acts of War) נגד העם האמריקאי. הוא לא עצר בגרעין; הוא הלך אחורה עד ההתחלה, ל-1979, להשתלטות על השגרירות בטהרן ולמשבר בני הערובה. הוא האשים את האירנים בפיגוע במארינס בביירות ב-1983 שבו נהרגו 241 ולשורת פיגועים ופעולות טרור נוספות שבוצעו, לדבריו, בידי איראן או שלוחיה. כולל רצח של אמריקאים באירועי ה־7 באוקטובר. בכך הוא אמר זמן לסגירת חשבונות. הוא לא יוצא למלחמה הוא משיב מלחמה.
אם יש משהו שאנחנו צריכים ללמוד מההתנהלות של טראמפ שאנחנו חושבים שהוא "תמיד בעדנו" זה שנכון, הוא בעדנו, אבל ההתחייבות של טראמפ היא לפני הכל לעם האמריקאי. הוא הבטיח להם: "אמריקה פירסט", והוא נשאר נאמן להבטחה הזו.
זו הסיבה שהוא לא יצא לתקיפה לעזרת המפגינים האירנים, וגם לא על על מתקני הגרעין אפילו לא לבקשת נתניהו ( ישראל פתחה בהתקפה והוא הוריד את הפצצה האחרונה, אבל עצר את המלחמה מיד לאחר מכן, כד לא להיגרר למלחמה שאנחנו פתחנו) לכן, בנאומו הוא בראש ובראשונה פנה לאמריקאי באוהיו ובטקסס ואמר להם שהקריאות של “מוות לאמריקה” הם איום ממשי על הבטחון שלהם והוא יוצא להגן עליהם ועל עתידה של אמריקה. מבחינתו של טראמפ, זו אינה פתיחה של מלחמה אלא סגירת חשבון עם משטר שהשפיל את אמריקה ומהווה איום ממשי על עתידה של אמריקה והעולם.
והתזמון, כל כך סימלי, אי אפשר שלא לראות שיש כאן צדק פואטי: העם היהודי, שזוכר היטב את דמותו של המן שהכריז על רצונו להשמיד את העם היהודי, מסייע לארצות הברית ולעם האירני להיפטר מההמן שמכריז מוות לאמריקה.
התרעות פיקוד העורף