האיראנים, כך נראה, הופתעו מהתקיפות ויש לשער שהמשא ומתן שהתקיים בעומאן ובז’נבה הטעה אותם לחשוב שיוכלו למשוך את הזמן ואולי אף להרחיק את האופציה הצבאית מבחינת וושינגטון. בכך שבו והמחישו את הקושי שיש למשטרים דיקטטורים לקרוא את כוונות היריב, ובעיקר כשמדובר במשטרים דמוקרטיים.
הצטרפותה של ישראל לתקיפה הייתה ברורה ולא מפתיעה, אף שניתן אולי לטעון שאיננה בהכרח נחוצה לנוכח היכולות הצבאיות המעצמתיות האמריקאיות. בנסיבות הנתונות של שני הממשלים - בוושינגטון ובירושלים - לא הייתה כנראה אופציה אחרת. רמת התיאום ביניהם הדוקה במיוחד. מבחינת טהרן מכל מקום, היא מביטה לעבר שתי המדינות כחזית אחת אמריקאית-ישראלית.
התגובה האיראנית המיידית שונה מזו של התקיפה הקודמת ביוני אשתקד. הפעם טהרן תקפה בסיסים אמריקאים במפרץ, אזעקות ויירוטים נשמעו במספר מדינות במפרץ, ואף בירדן. מקור איראני בכיר הבהיר שמבחינת טהרן אין יותר קווים אדומים, מה שעשוי להסביר את התקיפות הללו. זה מצביע על הבנה איראנית שהכפפות הוסרו ושהיעד האמריקאי–ישראלי ברור מבעבר - הפלת המשטר.
על פני הדברים, יש בידי טהרן שתי אפשרויות: האחת, לאותת לוושינגטון, והפעם באופן ברור וישיר יותר, על מוכנותה לשוב למשא ומתן, עם ויתורים משמעותיים יותר. ניתן לראות בכך מעין כניעה עבור המשטר האיראני; האפשרות השנייה, הפוכה לגמרי. יכולה להתמקד בשורה של תקיפות צבאיות, בעיקר במפרץ, כפי שכבר החלו, וכמובן לעבר לישראל, על מנת להעלות את המחיר ולגרום לוושינגטון אולי לשקול מחדש את צעדיה
מדובר בחלופה מסוכנת, שכן לא בטוח שאיראן מעריכה נכוחה את יכולותיה של מעצמה כארצות הברית, ואת נחישותו (או שמירה על כבודו) של נשיא כטראמפ.
בזירה האזורית עוקבים בדאגה ובציפייה דרוכה. סעודיה חשה לגנות את התקיפות האיראניות נגד בחריין, קטאר ואיחוד האמירויות. ייתכן שסוכם בינה ובין וושינגטון, שתעניק "רשת ביטחון אנרגטית", שתמנע משבר חריף מדי בשווקי האנרגיה. אולם במלחמה הרבה מאוד תלוי בהתפתחויות בשטח. בזירה הלבנונית שורר חשש רב מגרירתה לעימות האזורי. ישראל הקדימה, כבר בשבועות האחרונים, ותקפה יעדים של חיזבאללה, ונותר לראות כיצד יחליטו לפעול. דעת הקהל הלבנונית תהווה בלם ממשי לצירוף הזירה הלבנונית למערכה, ויהיה מעניין וחשוב מאוד לעקוב אחר ההתפתחויות הללו.
בזירה הבינלאומית מוסקבה גינתה כצפוי את התקיפה האמריקאית-ישראלית. טהרן כבר קראה לכינוסה של מועצת הביטחון, ויש להניח שאכן תכונס, לפחות לבקשתן של רוסיה וסין.
לסיכום, בשלב ראשוני זה, וושינגטון וירושלים סימנו יעד שאפתני במיוחד – הפלת המשטר האיראני. אומנם הוא מצוי בנקודת חולשה היסטורית אולם כמו תמיד קשה לחזות האם, מתי וכיצד משטר קורס. אירועי האביב הערבי מחד ונפילת משטרו של אסד בסוריה, מאידך, המחישו זאת היטב.
התרעות פיקוד העורף