גם אם מדינות המפרץ לא יעברו צד נגד איראן - המציאות שלהן השתנתה לנצח | אנה ברסקי

הטילים האיראניים שפגעו במדינות המפרץ הכריזו על סופו של עידן. המפרץ איננו עוד מרחב אחורי ומוגן כפי שהתעקש להיות עד היום - ועכשיו כל מדינה מחשבת מחדש איזו אסטרטגיה תשתלם לה יותר

אנה ברסקי צילום: פרטי
נפל טיל בדוחה, קטאר | צילום: רשתות ערביות

פגיעת כטב"ם איראני בבניין הבורג' אל ערב בדובאי | צילום: רשתות חברתיות

הפגיעה האיראנית חרגה מהמרחב הצבאי. היא נגעה בתודעה. כאשר טיל פוגע סמוך למלון יוקרה על הפאלם, וכאשר שדה תעופה מרכזי נסגר, המסר מחלחל עמוק יותר מכל הצהרה רשמית. אזרחים מתחילים לדבר על מקלטים בחניונים תת-קרקעיים, חופים מתרוקנים, שרשראות אספקה נבחנות מחדש. במרחב שתלוי בייבוא מזון ובזרימת סחורות אווירית, כל יום של שיתוק מעלה שאלות על חוסן ארוך טווח. זו מלחמה שמטלטלת את הכלכלה לא פחות מאשר את הזירה הצבאית.

עם זאת, התמונה אינה אחידה. יש פיתוי לראות במפרץ חזית מגובשת שניצבת לפתע מול אויב משותף, אך המציאות מורכבת יותר. סעודיה והאמירויות מדברות בשפה תקיפה על ריבונות והרתעה, גם אם הן מודעות היטב למחיר הכלכלי. לעומתן, עומאן ממשיכה למלא תפקיד של מתווכת ומזהירה מפני הידרדרות נוספת. קטאר מבקשת לשמר את מעמדה הייחודי - ליהנות מהמטרייה האמריקאית אך גם להותיר ערוץ פתוח לטהרן.

"אותה הבחנה קיימת גם בעובדה שבניגוד לשאר מדינות המפרץ כמו עומאן, כווית, בחריין ואיחוד האמירויות, לגבי קטאר אין התמקדות משמעותית כמו האחרות בהתקפה על נכסים אזרחיים. ממילא קטאר כדרכה רוצה אמנם לשדר את המסר שהיא ביחד עם המפרץ כדי שהיא תהיה חלק במעין ברית הגנה אזורית אם תקום או שיתוף פעולה מפרצי כזה או אחר, אבל בפועל כמו שהיה לפני, קטאר מעוניינת לשמר קשרים למשטר האייתוללות, היה וישרוד באיראן. אחרי ששמר על דום שתיקה עד כה, דובר משרד החוץ הקטארי מתעורר לגנות את המתקפה על הפגיעה בעומאן. אבל הוא לא רק נמנע מלהזכיר את איראן בגינוי אלא גם מוצא דרך במרומז להאשים את ישראל בכותבו שהמתקפה בעומאן היא תוצאה של התקדים של המתקפה על קטאר".

מוחמד בן סלמאן
מוחמד בן סלמאן | צילום: רויטרס

הדילמה המפרצית ברורה. פגיעה בריבונות מחייבת תגובה פומבית תקיפה כדי לשמר הרתעה ותדמית של יציבות. במקביל, כל הסלמה נוספת עלולה להעמיק את הנזק הכלכלי ולהרחיק את האזור מחזונו כמרכז עולמי בטוח. לכן ניתן לצפות לחיזוק מערכי ההגנה האווירית, להידוק שיתופי פעולה מודיעיניים ולהעמקת התיאום עם וושינגטון - תוך זהירות מפני גלישה למהלך התקפי רחב.


תקיפת בניין ובו משרד המודיעין בדובאי | צילום: סוכנויות הידיעות

תרחישי ההמשך תלויים בעוצמת האש ובמשך הזמן. ירי מוגבל שיוצר שגרת יירוטים והשבתות נקודתיות יאפשר למפרציות להמשיך במדיניות של הכלה זהירה. פגיעה משמעותית נוספת באזרחים או בתשתית אסטרטגית עלולה להציב את ההנהגות בפני לחץ ציבורי שידרוש צעד נחרץ יותר. במקביל ייעשו ניסיונות לפתוח נתיבי תיווך שיבלמו את הסבב גם אם לא יפתרו את המחלוקת העמוקה.

כך או כך, מציאות חדשה כבר נוצרה. המפרץ איננו עוד מרחב אחורי ומוגן כפי שהתעקש להיות עד היום. הוא חלק מן הזירה. המדינות שבו מחזיקות כעת בעמדה מכרעת - הן נקודת המפגש בין הכוח האמריקאי לבין המחיר האזרחי והכלכלי של המלחמה. ככל שהמחיר הזה יעלה, כך יגבר הלחץ על וושינגטון להציג אופק מדיני ברור. ככל שהירי האיראני יתמשך, כך תתחזק ההיצמדות למטרייה האמריקאית.

הנחת היסוד שעליה נשען המפרץ בעשורים האחרונים - שניתן לשלב שגשוג גלובלי, אירוח כוחות זרים ותיווך אזורי תוך הישארות מחוץ למלחמות הגדולות - נסדקה. כעת נדרשות ההנהגות לבחור את זהותן האסטרטגית מחדש. ההכרעה הזאת אינה תאורטית. היא נמדדת במסלולי נחיתה סגורים, בשברי יירוט על אדמת ערי-עולם ובשאלה עד כמה ניתן עוד להבטיח שהבועה תחזור להיות שלמה.

תגיות:
קטאר
/
סעודיה
/
איחוד האמירויות
/
תקיפה באיראן
/
בחריין
/
מדינות המפרץ
/
עומאן
/
תקיפה איראנית
/
מבצע "שאגת הארי" באיראן
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף