פרשנים בתקשורת הערבית התומכים באיראן מסבירים את הירי של הרפובליקה האסלאמית על שכנותיה הערביות בפשטות: מדינות אלה הסכימו שבשטחן יהיו בסיסים צבאיים אמריקאים, מהם יצאו ההתקפות על איראן. על כן, אין להן זכות כעת להתלונן שהן מותקפות על ידי הרפובליקה האסלאמית. מדינות המפרץ ובראשן סעודיה רואות זאת ככפיות טובה, אחרי המאמצים הדיפלומטיים הכבירים שהשקיעו למנוע את המלחמה. אפילו סולטנות עומאן שתווכה במשא ומתן על אדמתה חטפה טילים בבוקר השני למלחמה (1 במרץ). אך הסיבה האמיתית למתקפה האיראנית היא בכלל במישור הדתי.
כאשר התחוללה המהפכה האסלאמית באיראן ב-1979, הבינה סעודיה (ממלכה סונית קנאית) כי חלום בלהות התממש מול עיניה. שכנתה איראן חזרה להוות איום גדול על סביבתה ובעיקר על העולם המוסלמי הסוני. אחד מעקרונות המהפכה המרכזי, כפי שהגה אותו ח'ומייני, היה ייצואה של המהפכה למדינות ערב. מכיוון שהעולם הסוני היה חשדן כלפי השיעה, מימוש האידיאולוגיה התבצע בסיוע מיעוטים שיעים במדינות ערב: המיעוט השיעי במזרח סעודיה, הרוב השיעי בבחריין ובעיראק, העדה השיעית הגדולה בלבנון, כולם היוו תשתית לפרויקט המהפכה.
חיזבאללה בלבנון היה ארגון הפרוקסי הראשון באמצע שנות ה-80 ובעשורים הבאים צצו כפטריות ארגוני פרוקסי פרו-איראנים בעיראק ובתימן אליהם זרמו מיליוני דולרים ונשק מאיראן. התמנון האיראני גם חלש על מפלגות פוליטיות בבחריין (שם יש רוב שיעי), בעיראק, בלבנון ואף חלחל לעולם הסוני בתמיכה בכוחות פוליטיים במדינות כמו אלג'יריה וכידוע גם בעזה בתמיכה בחמאס.
מנהיגים ואנשי דת מהעולם הסוני הזהירו שוב ושוב בעשורים האחרונים, כי איראן אינה מנהלת מלחמה נגד ישראל וכי מדובר בתעמולה גרידא. מטרתה האמיתית היא להשיב את הדומיננטיות השיעית לעולם המוסלמי. במילים אחרות, במטרה להשתלט על המזרח התיכון. בימי השיא של "האימפריה האיראנית" בהנהגת המנהיג העליון חמינאי, התגאו בכירים איראנים כי ארצם שולטת בחמש בירות בעולם המוסלמי: טהרן, בגדד, צנעא, דמשק וביירות. מנין נובע החשש הסוני? מסתבר שבספרי ההיסטוריה של האסלאם האיום השיעי אינו תיאורטי כלל.
השיעה (קיצור של: הסיעה של עלי) היא זרם באסלאם העסוק בהתאבלות בלתי פוסקת על העוול שנגרם בראשית האסלאם לעלי, בן דודו של מחמד נביא האסלאם. השיעים מאמינים כי הוא היחיד שמונה ליורש הנביא ונגזלה ממנו הח'ליפות (הנהגת העולם המוסלמי). נכדו של מחמד, חוסיין בן עלי, נרצח באכזריות בכרבלא שבעיראק ב-680 לספירה. מאז מתאבלים השיעים בכל שנה ביום זה - ה"עַאשוּרא", ומכים עצמם בתהלוכות הזדהות עם סבלו של חוסיין (מזכיר את ויה דולורוזה בנצרות) בעשירי לחודש הראשון - מֻחַרַם (מזכיר את כיפור, העשירי לתשרי).
הצד השני של האבל והצער הוא הזעם והנקמה. בשיעה קמו זרמים שדרשו לנקום בשושלות שהקימו הסונים, שדיכאו את השיעים, תומכי עלי וצאצאיו. אחרי מרידות בלתי פוסקות, הצליחו השיעים להעמיד שושלות שבמאה העשירית לספירה תפסו את השלטון ברחבי העולם המוסלמי כמאה שנה. בגדד, דמשק, קהיר, אלמדינה ומכה ושאר מרכזי האסלאם, נשלטו כולם ע"י שליטים שיעים. "המאה השיעית" הסתיימה עם הפלישות הגדולות לעולם האסלאם במאה ה-11, של השבטים הטורקיים, הצלבנים ולבסוף עלייתו של המצביא הסוני ממוצא כורדי צלאח א-דין במצרים.
הפרשייה הבאה בהיסטוריה של איום שיעי על האסלאם הסוני אירעה עם עלייתה של השושלת הצפווית בתחילת המאה ה-16. שושלת זו הפכה את איראן למעצמה שיעית ולאיום חמור על האימפריה העות'מאנית, וגם ניהלה עימה סדרה של מלחמות. הצפווים עמדו בקשר מתמיד עם המיעוטים השיעים בבחריין, בעיראק ובלבנון, מה שסימן את אותם מיעוטים שיעים בעיני סביבתם הסונית כבוגדים ומשתפי פעולה עם איראן ורק הגבירה את המתח והשנאה בין שני הזרמים.
המהפכה האסלאמית ב-1979 עוררה מחדש את "שד הנקמה השיעי". התעצמותה של איראן וזרועות הפרוקסי שהקימה איימו לחדש את "המאה השיעית" של ימי הביניים או את המעצמה השיעית נוסח השושלת הצפווית. אולם שורה של טעויות אסטרטגיות של הנהגת איראן בשנתיים האחרונות הן שגנזו את החלום השיעי, אולי לעוד כמה מאות שנים.
כעת נוקמת איראן בשכנותיה בפרפורי הגסיסה של משטר האייתוללות, לא רק על אירוח הבסיסים האמריקאים "השטן הגדול" ועל הסכמי השלום עם ישראל (האמירויות ובחריין), אלא גם על התמיכה של מדינות המפרץ בעיראק במלחמתה הארוכה נגד איראן (1988-1980), ועל התמיכה באופוזיציה נגד אסד בסוריה במלחמת האזרחים (2017-2011) ועל עצם ההכרה בישראל "השטן הקטן" (ירי על ממלכת ירדן ועל סעודיה שתמכה מאחורי הקלעים ב"הסכמי אברהם"). מעבר לכך, זו נקמה עקרונית נגד האידיאולוגיה הווהאבית של סעודיה, הרואה בשיעים כופרים ואויבי האסלאם ונגד אותם המטיפים הסעודים הסלפים שלא הפסיקו להפיץ תעמולה נגד השיעה.
ארגוני הפרוקסי השיעים כעת קופאים מפחד. הם חוששים כעת להישאר יתומים, מבודדים בלי מימון ובלי אספקת נשק וחוששים מנקמה על הטרור שהשליטו ועל פשעי העבר. הם נמנעים מלהצטרף לאיראן כי יזדקקו לנשקם וכוחם ליום שאחרי. כעת נסגר החשבון עם משטר האייתוללות. העולם הסוני יוכל להירגע לזמן מה, עד שהנקמה השיעית הבאה תצא לפועל. ב-1979 אירעו שתי רעידות אדמה במזרח התיכון במקביל: המהפכה האסלאמית באיראן והסכם השלום עם מצרים. יש לקוות שתהליך הפיוס עם ישראל בו החלה באותה השנה מצרים, אז מנהיגת העולם הערבי הסוני, יוכל להמשיך כעת ללא הפרעה של הציר השיעי המתחרה. ובמקביל, אולי גם יעלה כעת כוחו של הזרם השיעי המתון אותו מוביל האייתוללה הגדול עלי סיסתאני בעיראק, הנמנע בכלל מעימותים ומאלימות. אינשאללה.
התרעות פיקוד העורף