פגיעה בריבונות – וטראומת החשיפה
גם אם מערכות ההגנה יירטו חלק ניכר מהאיומים, עצם החדירה לשמי המפרץ היא טראומה תודעתית. מדינות שהשקיעו מיליארדים בבניין כוח ובהגנה אווירית מצאו עצמן מול מתקפת רוויה שממחישה אמת פשוטה: אין חסינות מלאה.
הפגיעה אינה רק פיזית; היא תפיסתית. אם איראן מוכנה לירות ישירות על מדינות ערביות סוניות - ללא עילה משכנעת וללא התגרות מיידית - המשמעות היא שמעגל ההרתעה נשחק. התירוץ של פגיעה במטרות אמריקאיות אינו מחזיק מים בעיני מנהיגי המפרץ. בים ובמרחב הסובב את איראן לא חסרות מטרות כאלה. הבחירה לפגוע דווקא במדינות ערביות משדרת מסר כוחני: טהרן אינה מהססת להעניש גם שחקנים אזוריים.
האם תפרוץ מלחמה?
השאלה המתבקשת היא האם המפרציות יכריזו מלחמה. התשובה הסבירה: לא בעת הזו.
הכרזת מלחמה כוללת על איראן תחשוף את דובאי, מנאמה ודוחה למטחי המשך, תפגע אנושות בשוקי האנרגיה ותערער את היציבות הפיננסית שהן בנו בעמל רב. גם ערב הסעודית, שנקטה בעבר קו תקיף מול טהרן, נמנעה ממלחמה ישירה והעדיפה ניהול עימות עקיף.
מעבר מתפיסת "הכלה" ל"תפיסת בלימה"
אם בעבר דיברו במפרץ על ניהול סיכונים מול איראן, הרי שכעת מתגבשת תפיסה אחרת: בלימה אזורית.
המשמעות היא האצת רכש מערכות יירוט, אינטגרציה מודיעינית, תיאום ימי ואווירי, ואולי אף יצירת רשת הגנה אזורית רב-שכבתית. המדינות יבקשו לצמצם את התלות בפתרון אמריקאי בלעדי, אך בו־זמנית יעמיקו את השותפות עם וושינגטון. איראן, מבחינתן, אינה עוד איום תיאורטי דרך שליחים – אלא איום קונבנציונלי ישיר.
והיכן נכנסת ישראל למשוואה?
כאן מתגלה ההיבט המעניין ביותר של האירוע.
כאשר מדינות מגלות שמערכי ההגנה שלהן אינם אטומים, הן מחפשות שכבות נוספות. לישראל ניסיון מוכח בהתמודדות עם מתקפות רוויה של טילים וכטב"מים. מעבר לטכנולוגיה, מדובר בתפיסה מבצעית: התרעה מוקדמת, אינטגרציה בין מערכות, וניסיון קרבי מצטבר.
קטאר ו־עומאן ינהגו בזהירות רבה יותר. הן יעדיפו, אם בכלל, שיתופי פעולה שקטים ודיסקרטיים, מחשש לפגיעה במעמדן האזורי ובזירה הפנימית.
מגבלת הרחוב והסולידריות הערבית
אף על פי שאיראן אינה מדינה ערבית, המפרציות עדיין פועלות בתוך מרחב תודעתי רגיש. שיתוף פעולה גלוי מדי עם ישראל עלול לעורר ביקורת ציבורית, במיוחד על רקע הסוגיה הפלסטינית והמתיחות האזורית.
לכן, אם יתרחש מהלך של התקרבות - הוא יהיה מדורג, טכנולוגי בעיקרו, ומוצג כהגנתי ולא כהתקפי. דגש על הגנה אזרחית ועל יציבות אזורית יאפשר למנהיגים להצדיק את המהלך מול דעת הקהל.
שעת ההכרעה של המפרץ
הסבירות הגבוהה היא שהן יבחרו בדרך השלישית: לא מלחמה, לא הבלגה - אלא בניין כוח, קואליציות שקטות והידוק שיתופי פעולה, כולל עם ישראל, מתוך הכרח ולא מתוך אידיאולוגיה.