אבל אולי דווקא הכישלון הכואב ההוא יבליט את ההישגים באיתור מנהיגים ובכירים במרחב המזרח התיכון, אלה שהסתתרו בבית הארחה איראני, ההוא שמצא מקלט בנציגות איראן, בכירי חיזבאללה בדאחייה ובאתרים אחרים, פעילי חיזבאללה, לוחמי ה"ביפרים", וכמובן, עשרות ומאות מפקדים בחיזבאללה, בחמאס ובאיראן.
החיסולים הם רק מרכיב אחד בתמונת מודיעין מדויקת, ובדיעבד גם קטלנית, שנפרסת בפני מקבלי ההחלטות במדינת ישראל ומאפשרת להם לבחור באילו מטרות לפגוע בכלל, וכמובן באיזה עיתוי. זהו פלא גדול.
לא יכול להיות שמדובר באותה מדינה, אותו צבא ואותם שירותי מודיעין, שמדובר בסוף בנו. זו הפליאה הגדולה. הפער בין הפלא לפליאה היה קרקע פורייה לסיפורי "בגידה" שלא היו ולא נבראו, להאשמות ובדיות חסרות כל יסוד, וכמובן להאשמות אישיות, שגם בהן לא נמצאה אמת.
אינני יודע אם תהיה אי פעם ועדת חקירה, נראה לי שהזמן והמאבקים הפוליטיים מרחיקים את התביעה המוצדקת הזאת, אני חושש שאפילו אם תהיה – היא לא תצליח ליישב את הניגוד בין הפלא והפליאה. מה קרה ב־ 7 באוקטובר בשעה 6:49?
התרעות פיקוד העורף