בעוד שבתי החולים, הרשויות המקומיות ומשרדי הממשלה עמלו על הפקת לקחים מ"עם כלביא", שרת התחבורה מירי רגב מצטיירת כמי שעסוקה בלוגיסטיקה מסוג אחר. במקום להבטיח את רציפות התעופה הישראלית, רגב השקיעה את מרצה, יחד עם עוזריה, בארגון נשף פורים מפואר.
זוהי תמצית הטרגדיה של משרד התחבורה תחת רגב: פוליטיקה קטנה, תחזוקת הבייס והנראות הציבורית קודמות לכל צורך אסטרטגי. התחושה היא שאין בעל בית.
רגב אינה לבד במערכה הזו. לצידה, ובמידה רבה תחת חסותה, פועל שמואל זכאי, ראש רת"א. מצופה מאדם בתפקידו - איש צבא לשעבר שאמור להבין בניהול משברים - להציג לציבור תוכניות חלופיות למצבי חירום. אולם על פי הנראה, ברת"א לא שמעו על המושג "תוכנית מגירה". ראוי היה להציג בפני הציבור תוכנית סדורה לחילוצם של מאות אלפי ישראלים שייתקעו בחו"ל.
המחדל זועק לשמיים. ניתן וחובה היה לסגור מראש הסכמי חכירה באמצעות החברות הישראליות - אל על, ארקיע וישראייר - מול מדינות קרובות כמו רומניה, פולין ויוון. מטוסי החברות הללו היו אמורים להוות "גשר אווירי" לטאבה ולעקבה, כדי להבטיח שהשמיים הישראליים לא ייסגרו הרמטית בשום תרחיש.
במקום זאת, נוצר הרושם שברשות התעופה האזרחית נרדמו בשמירה. איש לא עדכן את הציבור באיזו דרך תפעל רת"א ומשרד התחבורה במקרה חירום.
הטענה נגד שמואל זכאי היא שלכאורה, במקום להיות המבוגר האחראי והמקצועי שמציב מראה מול השרה ועובד על פתרונות טכניים ומבצעיים - השלים עם הבינוניות. השאלה שחייבת להישאל היא: מה עשה בשנה האחרונה כדי למנוע את קריסת הקווים? מדוע מטוסים מיוון או מרומניה לא עומדים בהיכון תחת חוזים חתומים?
התשובה, כנראה, טמונה באותו חוסר מעוף שמאפיין את צמרת משרד התחבורה. לא ברור מדוע השניים לא הזהירו את מאות אלפי הנוסעים שיצאו מהארץ סמוך למלחמה הנוכחית כי הם עלולים שלא לשוב לישראל.
הציבור הישראלי אינו יכול להרשות לעצמו כשלנות של מי שנמצאים בעמדות מפתח, במיוחד כשהכתובת הייתה על הקיר. רגב בחרה בנשף, זכאי בחר בשתיקה. זהו מחדל שצריך להרעיד את אמות הסיפים של עולם התעופה.
כתבי התעופה והתקשורת חייבים להפסיק להעניק הנחות למי שאחראים על המחדל. שמואל זכאי צריך ללכת הביתה אם אכן כשל בתפקידו המקצועי הבסיסי. מירי רגב צריכה לשחרר את משרד התחבורה למי שבאמת רוצה לעבוד עבור הציבור - ולא עבור פעילי מפלגה.
התרעות פיקוד העורף