ב-36 שנותיו של חמינאי בתפקיד אפשר להצביע על כמה נקודות מפתח. ב-2013 הוא החליט שכדי להציל את הכלכלה, איראן חייבת להיכנס למשא ומתן עם חמש המעצמות בנושא הגרעין. זה היה ויתור מדיני כבד משקל שהתפרש על ידי הקיצוניים באיראן ככניעה משפילה. הקיצוניות של חמינאי הייתה פרגמטית וגמישה. בשל חששו מהקיצוניים ממנו הוא נדרש לתת הסבר.
הפרלמנט, שסמכויותיו צנועות אך הוא יוצר אווירה, נשלט על ידי גורמים קיצוניים יותר מהמנהיג העליון. כך נוצרה ברית הקיצוניים לעילא שלחצה לתגובה נגד ישראל. לפני חצות לילה ב-13 באפריל תקפה איראן את ישראל במטחי טילים וכטב"מים. ב-19 באפריל הגיבה ישראל תגובה סמלית, אבל חמינאי הבין שאיראן חדירה, ושהיא איננה מוכנה עדיין לעימות ישיר. הרמז הישראלי נקלט.
עם כל רצונו ברפורמה, לא היה ביכולתו של פזשכיאן לבטל את השחיתות הממוסדת שסיפקה כל טוב לאנשי המשטר על חשבון העם. משבר כלכלי היה בלתי נמנע. כשאינפלציה משתוללת ומחסור במים וחשמל הביאו להפגנות בדצמבר 2025, ניסו פזשכיאן וחמינאי לפייס את הציבור, ונכשלו. במחאות שהתעוררו, פזשכיאן דרש איפוק, משמרות המהפכה דרשו אלימות. חמינאי העריך שהלחצים מצידם כבדים יותר ואישר הרג המוני. גם כשהנשיא טראמפ דרש את הדרישה המצומצמת שלו במשא ומתן - רק סגירת פרויקט הגרעין - חמינאי העריך שבגלל הלחצים בארצות הברית ובמדינות המפרץ טראמפ לא יפעל, ותמך שוב בקיצוניים. טראמפ תקף.
לאחר מותו של חמינאי, ניהול המדינה והמערכה עברו להלכה לידי הנשיא ושני אנשי דת. למעשה, השליטה עברה לידי משמרות המהפכה. המנהיג העליון החדש נבחר על ידי 88 אנשי הדת הבכירים של מועצת המומחים. לפי החוקה, עליו להיות איש דת בכיר ומוערך, ובעל הבנה עמוקה בענייני המדינה. למוג'תבא חמינאי, המועמד הקיצוני למשרת המנהיג העליון ובנו של המנהיג שחוסל, יש אכן ניסיון פוליטי, אלא שהוא איש דת זוטר. אך השליטים החדשים הם למעשה משמרות המהפכה, ומבחינתם, דווקא מנהיג עליון ללא כל יוקרה דתית יהיה נכס מפני שיהיה חלש וייאלץ לקבל את כל תכתיביהם.
מפקדי משמרות המהפכה נכשלו בהגנת המולדת בכל עימות עם ישראל וארצות הברית, אך הם עתה השליטים בפועל, והם חדורי תשוקת נקמה. ההחלטה להפציץ את כל מדינות המפרץ הערביות ואת בסיסי בריטניה בקפריסין היא פזיזה ומזיקה לאיראן, אבל היא מבטאת את הקו החדש של עימות בכל מחיר. כבר כעת המטרות שלהם כוללות הרג מכוון של אזרחים. ישראל וארצות הברית, לעומת זאת, מקפידות לכוון רק למטרות צבאיות ולהנהגה הפוליטית, כדי לא לפגוע בעם האיראני שהן מקוות כי יצא נגד המשטר.
ועכשיו, התקוממות עממית היא מה שאנחנו מקווים לו, ולשם כך מתבצעות פגיעות קשות במשמרות המהפכה, בבסיג' ובמשטרה. אך אין מידע על הנהגה ועל ארגון של אופוזיציה חמושה במרכז הפרסי של איראן. המשטר נואש, ולכן הוא ישתמש נגד המתקוממים בכוח ללא הגבלה. זה מרתיע מאוד, אבל אולי הכורדים בצפון והבלוצ'ים בדרום-מזרח ימרדו.
האם המשטר יתפלג? חלק מההנהגה ומהכוחות המזוינים תומך בהסכם עם ארצות הברית, אבל משמרות המהפכה מתנגדים. אם הפרגמטיים ינצחו, וכרגע הדבר בספק גדול, המשטר יוכל לקבל את התכתיב האמריקאי בתחום הגרעין. אנשיו יוכלו להשתמש במורשת חמינאי של "גמישות הרואית". אך ישראל תישאר לבדה עם איום טילים וחיזבאללה מתחדש. אם אין שינוי עמוק בטהרן, המשטר יחדש גם בסתר את הפרויקט הגרעיני.
אם אין הסכם, ואין אופוזיציה לוחמת, והמשטר אינו קורס, המלחמה תימשך ללא סיום ברור. איראן תמשיך לשגר אלינו שלושה טילים ביום במלחמת התשה. זהו סיום בלתי אפשרי מבחינתנו, שיחייב צעדים דרסטיים נגד הכלכלה האיראנית.
התרעות פיקוד העורף