אני פשוט מתקשה להאמין למה שקורה כאן - החתול הצולע נחשף | בן כספית

המילה "ימים היסטוריים" קטנה על הימים האלה בכמה מספרים. ותיקי האיום האיראני (אני ביניהם) מתקשים להאמין למה שמתרחש כאן. אחרי שלושה עשורים של תרחישי אימים, של אימה מקפיאה מהמעצמה האיראנית, מהתמנון רב הזרועות ומרובה הפרוקסיז, מאלפי הטילים הבליסטיים ומשמרות המהפכה וכוח קודס והצנטריפוגות והמתקנים התת-קרקעיים ו"מרחב החסינות" ותעשיית הטרור בכל רחבי המזרח התיכון - פתאום ישראל ואמריקה מפרקות את מגדל הקלפים הזה כמעט בלי מאמץ.

הנמר האיראני התגלה כחתול צולע, שתום עין ומפורעש. מעצמה חלולה, מרקיבה, נטולת תשובה אמיתית לעוצמה מודרנית ונחושה המתנפלת עליה. האיראנים חוששים לקבור את המנהיג העליון, הם חוששים לפרסם מי ירש אותו, הם מוכים וחבולים והמומים ומבולבלים, כשחיל האוויר מגהץ מעליהם את השמיים ואמריקה הגדולה מוחצת אותם בים, באוויר, במרחב הסייבר וסביב המזרח התיכון כולו.

הבעיה היחידה בהענקת הקרדיט לנתניהו היא הידיעה העמוקה של כל אחד מאיתנו מה היה קורה אם, חלילה, המלחמה לא הייתה מתפתחת יפה. אם האיראנים היו מפילים מטוסים רבים וטייסים שבויים היו מובלים עכשיו בשלשלאות בכיכר המרכזית של טהרן (אלה תרחישי אימה שנדונו במטכ"ל הישראלי לדורותיו). אם האיראנים היו מצליחים לשגר אשכולות של מאה, מאתיים טילים במכה אחת, פורצים את ההגנה הישראלית ומפילים בעורף מאות, או אלפי הרוגים. אם חיזבאללה היה מצליח לייצר כאוס מצפון וכמה כוחות רדואן היו פושטים בהצלחה על יישובים ישראליים ומבצעים בהם טבח. אם האמריקאים לא היו מצטרפים אלינו.

וכמובן, אי אפשר בלי הקפלניסטים, שפירקו כאן צבא. ואיך שכחתי את "אחים לנשק". זה מה שהיה קורה כאן אם העסק היה משתבש. ואפשר לדעת את זה בוודאות מוחלטת - כי זה בדיוק מה שקרה כאן ב-7 באוקטובר. כי אז הכול השתבש והוא, שהייתה זו המשמרת שלו, שכיהן כראש ממשלה 15 שנים כמעט רצופות לפני האסון, שהמציא את חמאס והנחיל את תיאוריית ה"הכלה", הוא הטיל את האשמה ב-7 באוקטובר על כולנו, חוץ מעל עצמו.

אז בשורה התחתונה, מה זה אומר? לא מגיע לנתניהו קרדיט על המלחמה באיראן? ברור שמגיע. כמו שמגיע לו קרדיט על השקרים ששיקר אחרי הסבב הקודם (השמדנו את הגרעין, השמדנו את היכולת הבליסטית). וכמו שמגיע לו "קרדיט" על ה-7 באוקטובר. ראש הממשלה הוא האחראי העליון על הכול, בעיקר על הביטחון. זו המשמרת שלו. זו האחריות שלו. הוא צריך לוודא הכול, לתת דעתו לאיומים, לסיכונים, לתרחישים ולמצבים השונים. הוא, ורק הוא. לטוב ולרע. ולכן, אל תנסו לגזול מנתניהו את הקרדיט על הצלחותיו. תסמכו על ההיסטוריה - היא תדאג להדביק לו גם את כישלונותיו. ראש ממשלת ה-7 באוקטובר הוא גם ראש ממשלת ה-28 בפברואר. נקודה.