במשך שנים רבות הייתי קשור לנושא העובדים הזרים, המטפלים בקשישים ובנכים בישראל. רוב העובדים שהגיעו מהפיליפינים הם מיומנים ומסורים בצורה מעוררת השתאות. המטופלים על ידם נקשרים אליהם בקשר עז, עד כדי כך שלא פעם שמעתי מהם שהם לא יודעים איך יצליחו לשרוד אם המטפל או המטפלת שלהם יגורשו מהארץ. במדור זה כתבתי כמה פעמים על הנושא, והבעתי מילות הערכה ליחס של הפיליפיניות למטופלים שלהן.
השבוע קהילת העובדים הפיליפינים הוכתה בהלם. העובדת הזרה מרי אן דה ורה נהרגה מפגיעת טיל בבניין מגורים במרכז תל אביב במהלך מטח שנורה לעבר ישראל במסגרת ההסלמה הביטחונית באזור. היא הייתה בת 32 במותה.
על פי הדיווחים בכלי תקשורת בישראל ובפיליפינים, דה ורה שהתה בדירה שבה עבדה כמטפלת סיעודית בעת שנשמעה אזעקה באזור. זמן קצר לאחר מכן פגע טיל בבניין. צוותי מד"א וכיבוי אש שהוזעקו למקום פעלו לחילוץ לכודים מתוך ההריסות, אנשי ההצלה מצאו את דה ורה פצועה במצב אנוש, לאחר ניסיונות החייאה שלא צלחו נאלצו לקבוע את מותה בזירה.
לפי הודעת שגרירות הפיליפינים בישראל, דה ורה ניסתה לסייע למטופלת שבה טיפלה ולהעבירה למרחב מוגן בזמן ההתרעה. נסיבות הפגיעה המדויקות עדיין נבדקות על ידי גורמי הביטחון.
ממד טרגי במיוחד התווסף לאירוע כאשר בעלה של דה ורה, העובד אף הוא בישראל כמטפל סיעודי, נאלץ לזהות את גופתה לאחר הפגיעה. בני הזוג הגיעו לארץ כדי לעבוד ולפרנס את בני משפחתם שנותרו בפיליפינים. משפחתה וחבריה תיארו אותה כאישה מסורה, שעבדה הרחק מביתה כדי להבטיח עתיד טוב יותר ליקיריה.
נשיא הפיליפינים, פרדיננד מרקוס ג'וניור, הביע צער עמוק על מותה והבטיח סיוע מלא למשפחתה. משרד העובדים הזרים במנילה הודיע כי ילווה את המשפחה בהליך השבת הגופה לפיליפינים ויספק סיוע כלכלי ראשוני ותמיכה נפשית. בשגרירות הפיליפינים בישראל קראו לעובדים הזרים להישמע להנחיות פיקוד העורף ולהקפיד על שהייה במרחבים מוגנים בעת אזעקות.
מותה של דה ורה מציף שוב את מציאות חייהם המורכבת של עשרות אלפי עובדים זרים השוהים בישראל, רבים מהם מועסקים בתחום הסיעוד ומתגוררים בדירות פרטיות, שלעיתים אינן כוללות מרחב מוגן תקני.
בעקבות מותה הטרגי של דה ורה, החלו דיונים ותגובות ברשתות החברתיות על נושא העובדים הזרים בכלל ובזמן מלחמה בפרט. בישראל, כמו בישראל, היו כאלו שלכלכו בצורה בוטה על העובדים הזרים, האשימו אותם בהתעללות, בגניבת כספים ובכל מיני האשמות שונות. מנגד היו כאלו שציינו את מסירותם ואת מערכת היחסים המופלאה שנוצרה בין המטפלים למטופלים.
היו שהתייחסו לימים אלו, ימי המלחמה. "מה קורה כשעובדת סיעודית מטפלת בקשיש שלא מסוגל לרדת למקלט, וממ"ד בבית אין?", כתבה העיתונאית חן שליטא בכתבה שפרסמה ב"שומרים", ועסקה במלכוד של עובדי הסיעוד. "יש משפחות שמאיימות עליה בסנקציות אם תעז לרדת לבדה, ויש את אלה שאומרות 'אבא ואמא שלי חיו מספיק, את צעירה, תגני על עצמך'. הרשויות, כמה לא מפתיע, לא מפרסמות הנחיות ברורות לעובדים הזרים ומטילות את האחריות זו על זו ומשם חזרה למשפחות".
העיתונאית לינוי בר גפן הגיבה על כך אף היא: "חיפשתי בימים האחרונים חוק, תקנה או איזושהי הנחיה של המדינה האם חובתו של מטפל סיעודי להישאר עם המטופל בעת אזעקה כשאינו יכול להוביל אותו לאזור מוגן או שזכותו לברוח. אין", כתבה. "כל נושא העובדים הזרים הוא נושא מלא חקיקה ותקנות בכל הקשור לכסף ואשרות ופרוץ לחלוטין בכל השאר.
"לאורך השנים שמעתי בתדהמה אמירות מטומטמות לחלוטין של משרדי הממשלה שמבקשות לראות במטפלים עובדים שכירים רגילים בשוק העבודה, כשלמעשה העילה להעסקתם אמורה להבהיר שאין כאן שום העסקה רגילה, שהרי לא מדובר בהעסקה לצורך יצירת רווח. אלו אנשים במצוקה שהובאו לסייע לקבוצה שבמצוקה אחרת. כששמים שתי אוכלוסיות מצוקה זו עם זו, יתפתח אחד משניים - סולידריות טבעית או התנגשות. בדרך כלל הבחירה באחת משתי האפשרויות היא תוצאה של נסיבות לא פחות משל האישיות של כל אחד מהצדדים: אצלנו בבית אפשרי לשחרר, אבל אצל אחרים הנסיבות לא מאפשרות. המדינה לא קיימת".
נושא העובדים הזרים עלה לסדר היום הציבורי בימים שאחרי טבח 7 באוקטובר. עובדים זרים שעבדו באזור חוטף עזה, בעיקר בחקלאות, נרצחו, נחטפו, עונו. כמו בימים אלו, גם אז נושא העובדים הזרים נדחק לקרן זווית כי הם עובדים זרים, אינם יהודים ולא חוקקו חוקים מיוחדים שיסדירו את הטיפול בעניינם.
לפני הרבה שנים ניסיתי להציע לנוגעים בדבר פתרון יצירתי לבעיית המחסור בעובדים סיעודיים בישראל, אני מציע את הפתרון פעם נוספת. הוא מתאים בול לפתרון הבעיה הזו וגם לבעיה של ההשתמטות של צעירות וצעירים חרדים משירות צבאי או שירות לאומי.
צעירות וצעירים חרדים, בהגיעם לגיל שירות, יעברו במשך מספר חודשים קורסים בעבודה סיעודית. בתום הקורסים ישרתו הגברים והנשים בעבודות סיעוד בבתי חולים ובתי אבות ובבתים פרטיים, ובכך יפתרו את בעיית המחסור במטפלים בקשישים ובנכים. בכך הם יעשו מצווה גדולה וגם יקבלו שכר מכובד שיוריד מהם את תווית הפרזיטים שרק מקבלים מהמדינה ואינם נותנים דבר בתמורה.
יאללה, אדוני שר האוצר, שר הבריאות, שר הרווחה כבוד הנשיא וראש הממשלה - תנו לאנשי המקצוע להכין תוכנית לביצוע מיידי וצאו לדרך.
בין טיל לטיל, כשאני מטייל לאורך הטיילת הנהדרת של תל אביב-יפו, אני מוצא את עצמי שר לגלים את השיר של אביב גפן "בוקר טוב איראן":
התרעות פיקוד העורף