הזמן לא יביא שינוי - דרושה מהפכה בייצוג נשים | ד"ר אסתר לוצאטו

במשך שנים רבות עמדתי בצד שהאמין באבולוציה טבעית של שוויון מגדרי. חשבתי שאם הדלתות ייפתחו בפני נשים, אם החסמים הפורמליים יוסרו, ואם רק יינתן לכישרון, להתמדה ולזמן לעשות את שלהם - השוויון המגדרי יגיע לבסוף מעצמו. ראיתי בהעדפה מתקנת "קביים" שאישה מוכשרת לא באמת צריכה וחששתי שקידום נשים באמצעות מכסות עלול להכתים את הישגינו האמיתיים.

היום, במרץ 2026, אני חושבת אחרת.

הנתונים שנערמו על שולחננו בשנים האחרונות, כולל מהעת האחרונה ממש, אינם מותירים מקום לספק - הטבע לא עושה את שלו. להיפך, כשמפסיקים לדחוף קדימה, ייצוג הנשים נסוג לאחור.

עלינו להיות כנות עם עצמנו. סוגיית השוויון המגדרי נמצאת על השולחן כבר כמה עשורים. דיברנו עליה, דנו בה וניתחנו אותה לעייפה ועדיין השינוי מתקדם בקצב איטי להכעיס. וצריך להדגיש, איטיות אינה רק עיכוב טכני; היא מבטיחה שמרבית הפערים יישארו לדורות הבאים.

אנו חיים וחיות כבר בדור שלישי של מודעות ופתיחות, אך אלו לא הצליחו לשנות את התמונה. נראה שהכוח שואף לשמר את עצמו ומוקדי ההשפעה אינם עוברים ידיים רק כי הגיע הזמן. כשהמערכת נוטה לשמר את המבנה הקיים, העדפה מתקנת היא הכלי היחיד שיכול לאזן את הנטייה של גברים למנות גברים שדומים להם.

פגיעה בפוטנציאל הצמיחה והחדשנות של המשק

מבט חטוף על צמרת הממסד הישראלי הנוכחי מאשר את הדברים ומעורר תחושה של חזרה בזמן.

עד לפני שנים ספורות נראתה נוכחות מרשימה של נשים בראשות הבנקים הגדולים והמוסדות הפיננסיים, כולל אישה שעמדה בראש הבנק המרכזי. היום, הצמרת הפיננסית-בנקאית היא מועדון גברי כמעט סגור. גם באקדמיה המצב דומה: אין כיום אף אישה בתפקיד נשיאת אוניברסיטה, והמוסדות להשכלה גבוהה מנוהלים כמעט כולם על ידי גברים - למעט מכללה אחת.

הפערים אינם מוגבלים למגזר הכלכלי והאקדמי, הם ניכרים גם בזירה הפוליטית והביטחונית. אין כיום אף אישה שעומדת בראש מפלגה, כאשר בעבר היו לפחות שלוש נשים שעמדו בראש מפלגות. מעבר לכך, בצמרת מקבלי ההחלטות המדיניות-ביטחוניות, בחדרים שבהם נחרץ גורלנו, קולן של נשים נפקד כמעט לחלוטין. במרחב התקשורתי, יש נוכחות גברית מאסיבית של גנרלים לשעבר באולפנים ורק מיעוט של נשים. למרות המאמצים של פורום דבורה לקדם את הכללתן של נשים בתהליכי קבלת החלטות בתחום הביטחוני והמדיני, ייצוג הנשים בתחומי אלה נותר זניח.

---

גם בתחום המדע והטכנולוגיה - המקום שבו אמורות לשלוט המריטוקרטיה והחשיבה החדשנית - הנתונים נותרו קפואים ומדאיגים.

דוח טרי של רשות החדשנות מצביע על פער שכר ממוצע של כ-44% לטובת גברים בהייטק. למרות עלייה במספר הנשים בתפקידי מחקר ופיתוח, הן עדיין מהוות חלק קטן ממנהלי הפיתוח וממנכ"לי הסטארט-אפים, ורק חלק זעום מההון המושקע מגיע לסטארט-אפים בניהול נשי. כל זאת בזמן ששיעור הנשים המועסקות בענף קפוא סביב 34% כבר שלושה עשורים, למרות זינוק חד במספר הסטודנטיות במקצועות טכנולוגיים.

מנכ"ל רשות החדשנות, דרור בין, הדגיש את המובן מאליו לפיו שוויון מגדרי בהייטק הוא לא רק יעד חברתי אלא אינטרס כלכלי מובהק, שכן חוסר מיצוי של ההון האנושי הנשי פוגע בפוטנציאל הצמיחה והחדשנות של המשק הישראלי כולו.

ללמוד מהעולם המערבי

אז מה עושים באופן מעשי לנוכח הנתונים הללו?

ובכן, דבר ראשון לומדים מהעולם. בזמן שישראל נרדמה בשמירה, העולם המערבי עבר מהפכה תפיסתית. שם הבינו ש"תקרת הזכוכית" לא עשויה מזכוכית, אלא מבטון מזוין שצריך פטיש רגולטורי כדי לשבור אותה.

כך למשל, בגרמניה מכסת ה-30% לייצוג נשי בדירקטוריונים היא כבר חוק מחייב. חברה שלא עומדת ביעד ניצבת בפני סנקציות מנהליות. למשל, אם חברה לא עומדת במכסת הדירקטוריון, המושב חייב להישאר ריק ואי אפשר למנות גבר במקום אישה שלא נמצאה. זה יוצר תמריץ כלכלי וניהולי משמעותי לאתר נשים ראויות ("כלל הכיסא הריק").

ספרד אף צועדת צעד נוסף. חוק חדש מחייב שלפחות 40% מחברי הדירקטוריון בחברות ציבוריות יהיו מהמגדר המיוצג בחסר, ובמקביל מחייב את החברות הגדולות לכוון לייצוג של כ-40% נשים גם בדרגי ההנהלה הבכירים, באמצעות התאמת תהליכי המיון והקידום.

כל זה התכנס לדירקטיבה חדשה של האיחוד האירופי, שמחייבת חברות ציבוריות גדולות הרשומות למסחר בבורסה, להגיע עד 30 ביוני 2026 ליעד של 40% מהמגדר המיוצג בחסר בתפקידי דירקטוריון לא-ביצועיים, או לחילופין 33% מכלל חברי הדירקטוריון. במילים אחרות, אירופה הבינה שכדי לייצר מסה קריטית של נשים בצמרת הכלכלית נדרשת רגולציה מחייבת.

אשר לתחום הפוליטי, שיטת ה"ריצ'רץ'' (גבר-אישה לסירוגין) אומצה במפלגות רבות ברחבי אירופה, והיא חלק מהנורמה הדמוקרטית החדשה במדינות מסוימות. בצרפת, מפלגה שחורגת מהייצוג השוויוני עלולה לספוג קיצוץ במימון הממלכתי שלה, ובמדינות סקנדינביה השילוב בין מכסות פורמליות לנורמות מפלגתיות יצר ייצוג יציב שנע סביב מחצית נשים בפרלמנטים, עד כדי כך שרשימה גברית מדי נתפסת כחסרת לגיטימציה ציבורית.

בארה"ב המצב מורכב יותר בגלל מאבקים משפטיים סביב מכסות מחייבות, ולכן הפתרון הולך לכיוון אחר. במקום כפייה רגולטורית, מדינות וחוקי רגולציה שונים מעדיפים חובת שקיפות. כך, יותר ויותר חוקים מחייבים חברות וקרנות הון סיכון לדווח לציבור על המגדר והגיוון של בעלי המניות, חברי הדירקטוריון והמייסדים שבהם הן משקיעות, מתוך הנחה שחשיפת הנתונים תיצור לחץ חברתי וכלכלי לשינוי.

שוויון מגדרי אינו מותרות של ימי שקט

הגיע הזמן לאמץ בישראל את החקיקה האירופית וליישם בהקדם נורמות של העדפה מתקנת - בדירקטוריונים של חברות ציבוריות וממשלתיות, באקדמיה וברשימות לכנסת. אם לא נכפה את השוויון היום, לא נראה אותו מחר.

אנחנו לא יכולות להרשות לעצמנו להמתין עוד עשור או שניים בתקווה שהמטוטלת תחזור מעצמה. כשהייצוג הנשי בצמרת קטן, החברה הישראלית לא רק נמנעת מליישם צדק חברתי, אלא גם מפסידה איכות ניהולית, גיוון מחשבתי צמיחה כלכלית.

נכון שהקשב בימים אלה של מלחמה בכמה חזיתות אינו מופנה לעניינים חברתיים, אך האמת היא שמעולם לא היה, וכנראה גם לא יהיה, עיתוי מושלם לתיקון עוולות היסטוריים. שוויון מגדרי אינו מותרות של ימי שקט; הוא תנאי הכרחי למצוינות ניהולית ולחדשנות שבלעדיה המשק הישראלי פשוט יצעד במקום.

אם לא נשכיל לאמץ היום לקדם חקיקה אמיצה של העדפה מתקנת, נתעורר בעוד עשור למציאות שבה תקרת הבטון רק הלכה והתעבתה. הגיע הזמן להפסיק לחכות לטבע שיעשה את שלו ופשוט להתחיל לעשות.