המתקפות האיראניות על יעדים אסטרטגיים בסעודיה - לרבות בתי זיקוק, תשתיות אנרגיה, מתקני נפט והתפלה - מעמיקות את השבר בין ריאד לטהרן וממקמות את סעודיה בלב המשוואה האזורית החדשה.
עמודי תווך של הכלכלה העולמית. זהו דפוס פעולה החורג בהרבה מהסלמה צבאית נקודתית: הוא מחריף את אי-הוודאות האטרטגית באזור, מזניק את מחיר האנרגיה (עליה של יותר מ-10% בנפט וכ-50% בגז), משבש נתיבי סחר גלובליים ומעלה משמעותית את הסיכון להידרדרות לעימות רחב. בתרחיש כזה עלולה סעודיה, הנמצאת בקו האש ונתפסת כיעד מרכזי ללחץ האיראני, להפוך משחקנית אזורית לזירת העימות עצמה.
בעיני ההנהגה הסעודית מדובר בהתרסה מכוונת וכביטוי למדיניות איראנית עקבית של הפעלת שלוחות וארגוני פרוקסי במטרה לערער את הסדר האזורי ולהרחיב את השפעתה האסטרטגית. לכן, לצד הצהרות על נכונות לנקוט "בכל האמצעים הדרושים" להגנת ריבונותה, היא מפעילה לחץ גובר על וושינגטון לאמץ קו תקיף בהרבה כלפי טהרן, כולל בחינה ממשית של שימוש בכוח.
מהלך כזה מצמצם את מרחב התמרון הדיפלומטי של איראן ומייצר מציאות אסטרטגית חדשה, שבה מתהדקים הקשרים הביטחוניים בין ישראל למדינות המפרץ, במיוחד בתחומי הגנת הטילים, הסייבר והמודיעין הימי.
לאורך השנים ניהלה סעודיה מדיניות "הליכה על חבל דק", שנועדה לאזן בין הרתעה, ניהול סיכונים והידברות, במיוחד מאז חידוש היחסים עם טהרן בתיווך סין ב-2023. אולם ההסלמה הנוכחית, בהיקף ובעוצמה חסרי תקדים, דוחפת אותה לעמדה אסרטיבית בהרבה. בן סלמאן מבין שהבלגה נוספת תיתפס כחולשה, וכי קו תקיף הוא תנאי הכרחי לשימור יציבות המשטר, מעמדה של סעודיה כמוקד הכובד של העולם הערבי-מוסלמי וכשחקנית מפתח במערכת האנרגיה הגלובלית – ואף ככרטיס כניסה לברית הגנה מלאה עם ארה"ב.
בחירה זו אינה נטולת מחיר: היא מגדילה את הסיכון להסלמה ישירה במפרץ ומעמיקה את אי-הוודאות בשווקי האנרגיה, בין היתר, על רקע התחרות האזורית המחריפה מול איחוד האמירויות וקטאר – תחרות שמחדדת עוד יותר את הצורך של ריאד להפגין מנהיגות אזורית ברורה.
על רקע זה, תגובת סעודיה מתעצבת לא רק במישור הצבאי. ריאד פועלת במקביל בזירה הבינלאומית, הדיפלומטית והכלכלית לבניית קואליציות אזוריות ובינלאומיות שיבלמו את שאיפותיה האזוריות של איראן. בכך היא מאותתת כי עידן ההבלגה מסתיים, וכי כללי המשחק במפרץ עוברים שינוי מהותי.
במציאות זו נפתח גם חלון הזדמנויות אסטרטגי לישראל: מדינות המפרץ רואות בה יותר ויותר עוגן ביטחוני חיוני ושותפה דה-פקטו במערך ההרתעה האזורי. המשך המערכה עשוי להאיץ את העמקת שתופי הפעולה הביטחוניים-מודיעיניים, במיוחד עם סעודיה, ולבסס את ישראל כגורם מייצב בארכיטקטורת הביטחון והאנרגיה המתעצבת במזרח התיכון.
במציאות האזורית החדשה, המשוואה הגיאופוליטית עשויה להשתנות מ"נורמליזציה תמורת שלום", לשיתוף פעולה אסטרטגי תמורת יציבות והישרדות: עבור ישראל, סעודיה היא מרחב הרתעה קריטי; עבור סעודיה, ישראל היא ספקית חיונית של טכנולוגיות הגנה ושותפה טבעית למהלכי הרתעה ומניעה מול איראן.