היטלר עצמו התוודה לימים שהיומיים לאחר הפלישה לחבל הריין היו המתוחים בחייו. זאת משום שחשש כי ייאלץ להסיג את כוחותיו אם צבא צרפת ייכנס לאזור. פעולה שלדעת היסטוריונים הייתה עשויה להפיל את היטלר ולקטול את החיה הנאצית באיבה. טראמפ, בניגוד לרוזוולט, מנהיג את ארה"ב למלחמה, חרף הקשיים מול דעת הקהל מבית, ואפילו ללא הצדקה ברורה ומובנת מאליה כמתקפה על פרל הארבור.
הכרת הטוב
לשיטתו, "זאת החלוקה. את זה אי אפשר יהיה לקחת מביבי. וכל המנהיגים באופוזיציה שהיו נגד כניסה של מדינת ישראל לרפיח ורצו לכל האולפנים והטיפו להפסקת המלחמה בעודה באיבה מבלי שניצחנו את חמאס ובלי שהכרענו את סנוואר, בלי שהכרענו את נסראללה, עם כל העוצמה של חיזבאללה שהייתה עדיין תקפה - אם היינו מקבלים את דעתם, לא היינו יכולים לפעול באיראן, כי היינו חוששים מחיזבאללה והטילים שלו. וכך גם לגבי סוריה, שהפכה להיות מדינה שבודקת יחסים חיוביים עם מדינת ישראל מבלי להוות עליה איום. כל הדברים הללו לא היו קורים, וכמובן גם היכולות שלנו לתקוף זו הפעם השנייה ביחד עם ארה"ב. זה לא היה קורה".
מה אמר בגין?
קצת היסטוריה. כדי להבין את העיקרון המנחה בגישתו של בגין, צריך להיזכר ברגע המעבר החד מייאוש לצהלה בבוקר 4 ביולי 1976. באותו יום עם ישראל לא התעורר בתחושת חג ובהמתנה לחגיגות המרהיבות בוושינגטון לרגל יום העצמאות ה-200 של ארה"ב. מבחינת ישראל היה 4 ביולי היום שבו מסתיים האולטימטום שהעמידו שבעת חוטפי המטוס באנטבה, לביצוע כל דרישותיהם, לפני שיתחילו בסדרת הוצאות להורג של שני חטופים מדי שעה. הם דרשו שישראל תשחרר 40 מחבלים מן הכלא הישראלי, תביא לשחרורם של עוד 13 מחבלים ואנרכיסטים שהיו עצורים בקניה ובאירופה, ותעמיד לרשותם כופר כספי.
בתום דבריו אמר לו בגין את הדברים הבאים, שלאור ההתפתחויות בהמשך לא זכו לתהודה מדויקת: "אתה ראש הממשלה, האחריות עליך, ואני כראש האופוזיציה אגבה אותך בכל החלטה אשר תקבל". בהמשך נתפסה התשובה כמתייחסת לאפשרות של כישלון פעולת החילוץ, משום שעלתה בקנה אחד עם גישתו העקרונית של בגין, ששללה כניעה לטרור. אבל בגין חזר והסביר לא פעם לאחר מעשה, שהגיבוי המובטח התייחס גם להחלטה של רבין לשחרר מחבלים תמורת החטופים.
התרעות פיקוד העורף