לתסריט נוח יותר לא היה יכול לפלל. האם יצליח להפיק מהמלחמה באיראן את הרווח הפוליטי האולטימטיבי? האם מסתמן עבורו סיכוי לתרגם את התקיפות באיראן לניצחון בבחירות?
עריכת סקרים בעיצומה של מלחמה היא כמדידת חום תוך התפרצות הדלקת. רק בתום הטיפול ניתן להפיק סיכום אשפוז. בכל מקרה, את הטור אני כותבת ביום רביעי, בטרם נערכו סקרי דעת הקהל על רקע המלחמה, כך שגם תוצאות מדידת החום תוך כדי טיפול לא התקבלו עדיין. ועם זאת, ניתן להסיק מסקנות לפי התקדים: כבר היינו בסרט הזה לפני קרוב לשבעה חודשים. רק שמאז - הלביא היה לאריה.
בחודש יוני אשתקד, סמוטריץ' התנדנד עדיין על גבול אחוז החסימה, כשלרוב הצליח לעבור את הרף. מאז המשיך להתדרדר, ובמרבית סקרי דעת הקהל מפלגתו אינה עוברת. התחזקותה הצפויה של הליכוד על רקע המלחמה עשויה לקבור את מפלגתו של סמוטריץ' בתחתית שקשה להתרומם ממנה.
אם בשיא הצלחותיו המדיניות והצלחותיו של צה"ל שנרשמו על שמו של העומד בראש הפירמידה, 2 מנדטים עברו מהאופוזיציה לליכוד, ככל הנראה בכך מסתכם המאגר של היושבים על הגדר. ב-2-3 מנדטים. גם אם נצא מתוך הנחה כי המלחמה הנוכחית תסייע לנתניהו להעביר לליכוד כ-5 מנדטים (הערכה נדיבה בהחלט), עדיין יחסרו לגוש הליכוד-חרדים-חרד"ל כ-5 מנדטים נוספים.
האם נתניהו מסוגל להביא כ-10 מנדטים שחסרים לו לפי שקלול מרבית הסקרים, כשהוא עוטה גלימה של מנהיג לאומי שמנהל מלחמה אזורית, משמיד את האיום האיראני ומסובב את נשיא ארה"ב סביב האצבע הקטנה שלו?
הבימה כמשל
שתי נקודות להמחשת התמונה. הראשונה, במקרו. השנייה, ברזולוציה קטנה ביותר. הסיפור במקרו: כשהטייסים באוויר, חיילי צה"ל חוזרים ללבנון ואזרחי המדינה מתרוצצים בין הבתים למקלטים, תכננה הקואליציה דיונים מואצים בוועדות ביום חמישי השבוע. לא בהיערכות העורף ובחוקים נחוצים ודחופים יותר, אלא בפיצול סמכויות היועמ"שית ובקידום ועדת חקירה פוליטית של 7 באוקטובר וחוק השידורים, שיבטיח לממשלה שליטה באמצעי התקשורת.
הסיפור ברזולוציה הקטנה התרחש בפייסבוק. משתמש, אשר שמו שמור במערכת, פרסם ביום שלישי פוסט ובו הוא מתפעל משתי מתנות שהרעיף עלינו לדבריו הקב"ה. הראשונה, צה"ל הודיע על חיסול מספר בכירי המודיעין האיראני. השנייה, בניין התיאטרון הלאומי הבימה ניזוק מהדף כשטיל איראני פגע בבניין המגורים בתל אביב. כמה שאתה מפנק אותנו, מתפייט האיש כשהוא פונה לבורא עולם. שתי מתנות כאחת.
המשתמש שמתלהב מפגיעת הטיל האיראני הוא רופא משפחה בקופת חולים לאומית, פרופסור חבר באוניברסיטת אריאל ותומך הליכוד נלהב, כמדומתני חבר מפלגה. עזבו את השאלה מדוע האיש טרם הושעה מעבודתו וטרם נחקר, כפי שהושעו מעבודתם ונחקרו רופאים ערבים שהביעו תמיכה בטרור ברשתות החברתיות (וטוב שהושעו ונחקרו). הבעיה רחבה יותר: האיש מייצג את הבייס המיליטנטי של הליכוד בגלגול הנוכחי של המפלגה. נתניהו יצר גולם ענק אימתני, וכעת קשה עד בלתי אפשרי לפרק אותו, גם אם נתניהו רוצה. האם הוא רוצה? לא בטוח.
אבו יאיר והממלכתיות
בליכוד מרבים לשאול את השאלה "אילו": מה היה גורלה של ישראל לו כיהן בימים אלה ראש ממשלה שלא קוראים לו בנימין נתניהו? ועונים לעצמם: הוא לא היה מנחה את צה"ל לתקוף באיראן, טראמפ לא היה מדבר איתו כי רק נתניהו מדבר אנגלית ועוד ועוד.
העיקר, להנמיך את הלהבות ואולי אף להורות לנצור את האש במערכה נגד אזרחי מדינתו שלו שמנהלת ממשלתו שלו. קרי, לרסן את יריב לוין ואת טלי גוטליב, להבהיר כי כעת נלחמים נגד איראן ונגד חיזבאללה, לא נגד אזרחי המדינה אשר לא הצביעו או שלא מתכוונים להצביע למפלגות הגוש, לחזור לקונצנזוס ולחזור להיות ראש ממשלה שמבחינתו התיאטרון הלאומי הוא לא מפקדה איראנית.
חזרה לשפיות הציבורית והפוליטית היא על פניו הולמת כיום את האינטרס האישי של נתניהו. בעיקרון, הוא לא היה מתקשה להקריב את האגף הביביסטי המיליטנטי ולהכריז על פתיחת דף חדש. נתניהו לא היסס להקריב את מי שהלכו איתו, אלא שהפעם הוא הרחיק לכת. יצר גולם עוצמתי מדי. גולם שילווה אותו במערכת הבחירות בכל מקרה.
וגם, ואולי זה העיקר, לא רק האגף המיליטנטי במפלגתו והשותפים לגוש מונעים מנתניהו ניהול קמפיין בחירות באיצטלה של מנהיג לאומי המקובל על רוב העם. מי שמדרבן אותו לנהל מלחמת חורמה נגד מחצית מאזרחי המדינה, לכל הפחות, הוא בנו הבכור. על מנת לדהור על גב האריה השואג, על ראש הממשלה לבצע אחורה פנה מאבו יאיר המתלהם לבנימין נתניהו הממלכתי. תפנית קשה עד בלתי אפשרית, כל שכן בגיל 77.
התרעות פיקוד העורף