בעיניים אמריקאיות ואירופיות, השבוע הראשון למלחמה נתפס כהצלחה צבאית טקטית מרשימה של ישראל. פרשנים צבאיים במערב מדגישים את השילוב בין מודיעין מדויק, עליונות אווירית והיכולת לפגוע במטרות אסטרטגיות עמוק בתוך שטח האויב.
מבחן היציבות של המשטר האיראני
זהו מוקד הדיון המרכזי בפרשנות המערבית. אנליסטים צבאיים ופוליטיים מצביעים על מספר גורמים סותרים. מחד, איראן ספגה פגיעות משמעותיות: תשתיות צבאיות, מתקנים אסטרטגיים, פגיעה בדמויות מפתח בממסד הביטחוני והמשך לחץ כלכלי כבד. לכך מצטרפת פגיעה במעמד ההרתעתי של איראן באזור - פגיעה שעלולה להשליך על שלוחותיה בלבנון, סוריה, עיראק ותימן.
מאידך, רבים מהפרשנים מזכירים כי המשטר האיראני הוכיח לאורך עשרות שנים יכולת הישרדות חריגה. גם כאשר עמד מול סנקציות, מחאות פנימיות ולחצים בינלאומיים - הוא בחר בדרך של עמידה והתבצרות ולא בכניעה. לכן, חלק מההערכות במערב גורסות כי ההנהגה בטהראן עלולה לבחור דווקא באסטרטגיה של הסלמה - מה שמתואר לעיתים במאמרי פרשנות כגישה של "תמות נפשי עם פלישתים": הרחבת העימות, פגיעה במטרות אזוריות ואולי גם ניסיון לגרור את המערכת הבינלאומית למלחמה רחבה יותר שתאלץ את המעצמות להתערב.
הזירה הלבנונית: מלחמה שנכפתה על המדינה
במאמרי פרשנות בעיתונות הלבנונית ובניתוחים של חוקרי המזרח התיכון באירופה חוזרת שוב ושוב אותה אבחנה: לבנון הפכה לזירת מלחמה ללא החלטה מדינתית. כלומר, ארגון אחד - חיזבאללה - מחליט בפועל על מלחמה אזורית, בעוד שמוסדות המדינה, הממשלה והצבא הלבנוני נותרים כמעט חסרי השפעה.
בניתוחים אמריקאים ואירופיים עולה הערכה כי עצם כניסת חיזבאללה למערכה עשויה לגרום לשחיקה הדרגתית בלגיטימציה שלו בתוך לבנון. ככל שיתברר כי המחיר הכלכלי וההרס מוטל על כלל המדינה - בעוד ההחלטות מתקבלות במסגרת הציר האיראני - כך יגדל הפער בין הארגון לבין חלקים אחרים בחברה הלבנונית. עם זאת, אותם פרשנים מזהירים כי שחיקה פוליטית אינה בהכרח תרגום מיידי לשינוי כוח בפועל.
תרחיש ביניים: הסכמות זמניות
אפשרות נוספת, שעליה מדברים יותר ויותר פרשנים מערביים, היא הסכמי ביניים - הפסקות אש מוגבלות או הבנות בלתי רשמיות שיאפשרו לכל צד להציג הישג כלשהו. בתרחיש כזה ישראל תוכל לטעון כי פגעה בתשתיות האיום האסטרטגי, בעוד איראן תוכל להציג עצם הישרדות המשטר כהישג.
מעצמות המערב עשויות לתווך בהסדרים שיקפיאו חלק מהפעולות הצבאיות ויחזירו את הזירה למסלול של מו"מ. האם יש היתכנות לאפשרות כזו? תלוי את מי שואלים.
מבט רחב: מאבק על הסדר האזורי
מעבר לשאלת ההסלמה, רבים מהניתוחים במערב מציגים את המלחמה הנוכחית כחלק ממאבק רחב יותר על עיצוב הסדר האזורי במזרח התיכון.
אם איראן תיחלש משמעותית, עשוי להיפתח חלון הזדמנויות להסדרים מדיניים חדשים: העמקת שיתופי פעולה בין ישראל למדינות המפרץ, יצירת מערכות ביטחון אזוריות ואולי אף הרחבת הסכמי שלום. תרחיש כזה עשוי להביא גם רווחים כלכליים משמעותיים - בעיקר בתחום האנרגיה, הסחר וההשקעות האזוריות.
לעומת זאת, אם איראן תצליח לשמר את כוח ההרתעה שלה ואף להרחיב את העימות, האזור עלול להיכנס לתקופה ממושכת של חוסר יציבות - עם השלכות על מחירי האנרגיה, נתיבי הסחר והמערכת הכלכלית העולמית.
לסיכום - בעיניים אירופאיות ואמריקאיות, השבוע הראשון למלחמה אינו רק פרק צבאי אלא פתיחה של מבחן אסטרטגי רחב. ישראל הוכיחה יכולת צבאית מרשימה, אך השאלה המרכזית נותרה פתוחה: האם המשטר האיראני יבחר במסלול של הסלמה מתוך אידאולוגיה ומהלך של "עמידה עד הסוף", או שיחפש דרך לבלום את המערכה ולהפוך אותה למנוף להסדרים חדשים. בשלב הביניים נראה שהאופציה השנייה אינה על הפרק בראייה איראנית שלטונית.
במלים אחרות, רבים במערב מסכימים על נקודה אחת: מה שמתחיל כעימות צבאי עלול בתוך זמן קצר להפוך לרגע מכריע בעיצוב פני המזרח התיכון לשנים קדימה.
התרעות פיקוד העורף