הפער אינו נובע מהיעדר יכולת, אלא מכך שהמערכת הפוליטית בישראל עדיין נשלטת על ידי רשתות כוח גבריות שמתקשות לפנות מקום לשחקניות חדשות. עדיין נשמעים קולות שוביניסטיים של מצדיקי אפליה נגד נשים, גם כשהן בתפקידי פיקוד בכירים בצה"ל. הצבא משמש מקפצה טבעית לפוליטיקה, אך הדבר אינו קורה כמעט אצל נשים. מסלולי הכניסה למוקדי ההשפעה, דרך מפלגות ורשתות פוליטיות, נותרו כמעט סגורים בפני נשים. במפלגות החרדיות נוספת הדרת נשים משיקולים דתיים. וכמובן, קיימות נורמות חברתיות שמטילות על נשים את עיקר הנטל המשפחתי ומקשות על כניסתן לקריירה ציבורית תובענית.
כדי להרחיב ייצוג נשי איכותי נדרשת פעילות מקיפה: עיגון מנגנונים להבטחת ייצוג במפלגות ובשירות הציבורי; יצירת מסלולי הכשרה והנהגה ייעודיים לנשים; הרחבת תשתיות תמיכה המאפשרות שילוב בין קריירה למשפחה; המשך פתיחת תפקידים בכירים בצה"ל לנשים.