יש לנו טייסות שהטילו פצצות מעל שמי איראן וזה מרגש, באמת. כל הרשתות החברתיות גועשות, והכותרות מתהדרות בגאווה הלאומית, והמסר מהדהד: אין דבר שנשים לא יכולות לעשות. זה אמנם נכון, אבל חשוב שלא נסתנוור מההישגים כדי שנוכל להישיר מבט ולהסתכל למציאות העגומה בעיניים.
כי בזמן שהעלינו פוסט מפרגן לטייסות, יצאה הודעה כי "המשק חוזר לשגרה", ההודעה הזו על רקע המלחמה מול איראן מגלה לנו שכלום לא השתנה לטובת נשים, גם לא ב2026. כי כשהמדיניות ושוק העבודה ככלל, אינו מודע מגדר הראשונות להיפגע הן נשים.
המחיר שנשים משלמות לא ייחודי לישראל ובטח לא חדש. לפי מחקר מקינזי (McKinsey) הקורונה גבתה את המחיר הכבד ביותר בשוק העבודה דווקא מהנשים. הן מסתבר, איבדו את עבודתן בשיעור גבוה פי 1.8 מגברים.
והמחיר הזה אינו נגמר עם תום המשבר. הוא מצטבר. בפנסיה נמוכה יותר. בקידום שנעצר. בפערי שכר שמתרחבים. דו"ח הפורום הכלכלי העולמי לשנת 2024 מצא ש-21% מהנשים בעולם נמצאות בפער תעסוקתי. אנחנו לא באמת צריכות את המחקרים כי אנחנו פשוט מרגישות את זה על בשרנו - בכל משבר, נשים משלמות את החשבון.
לא הישגים - מחאה
יום הנשים הבינלאומי לא נולד מתוך הישגים, הוא נולד מתוך מחאה. מתוך כעס. מתוך סירוב לקבל את המצב כפי שהוא. לא מתוך חגיגה, שוקולדים או עידוד של תרבות הצריכה.
היום אני פונה לכל מי שנמצא ונמצאת בעמדת כוח: מנהלי ומנהלות משאבי אנוש, מובילי ומובילות ארגונים, דירקטוריונים, מנכ"לים ומנכ"ליות. לכל מי שמחליט.ה על מדיניות, על תנאי עבודה, על תרבות ארגונית - שוויון מגדרי לא מסתכם ב- האם פנינו בזכר או נקבה במייל, או מה כתבנו על הפלייר, הוא לא איזה מתנה נתנו לעובדות, והוא גם לא מסתיים בגיוס נשים לתפקידים בכירים או בהצגתן בפאנלים. שוויון מגדרי הוא מדיניות.
מדיניות מודעת מגדר - בשגרה כמו בחירום. הוא השאלה שאתם שואלים ביום ראשון בבוקר בישיבת הנהלה: מי ספג את המכה בשנתיים האחרונות? מי לא קיבל קידום בשנתיים האחרונות? מי "בחר" לצמצם משרה? ואם התשובה היא בעיקר נשים כדאי שתעצרו. זו לא מקריות. זה מבנה.
ביום האישה הזה, אני לא מבקשת שתחגגו אני מבקשת שתתעצבנו. שתבינו שהפוקוס הציבורי על הטייסת המרשימה הוא בדיוק הסחת הדעת שאנחנו לא יכולות להרשות לעצמנו. כי מאחורי הכותרת המרגשת, יש אמא שוויתרה השנה על קידום. יש עובדת שצמצמה את עצמה וירדה באחוזי המשרה "זמנית רק עד שהמצב יתייצב" אבל לא חזרה.
הצלחה לא נמדדת בכותרות. היא נמדדת בהחלטות שמתקבלות בחדרי הישיבות. ושינוי לטובת נשים בחברה הישראלית לא יבוא מפוסטים מפרגנים לטייסות, אלא מארגונים ומקובעי מדיניות אמיצים ואמיצות שמחליטים שמודעות מגדרית היא לא אופציה, היא אחריות. אישית. ארגונית וחברתית.
התרעות פיקוד העורף