השבוע היו אמורים לנחות בישראל 140 עולים חדשים, שארזו את חייהם במזוודה, נפרדו ממשפחות ומחברים, והתכוננו לצעד הגדול ביותר בחייהם , עלייה לישראל. אבל המציאות השתנתה בן רגע. מלחמה עם איראן, סגירת נתב"ג, וה-140 עולים נאלצו להישאר מאחור.
האם המלחמה תשפיע על העלייה לישראל? התשובה היא -בטווח הקצר, בהחלט. כל סגירה של נתב"ג, כל מתיחות ביטחונית, יוצרת עיכוב פיזי. אבל יש שאלה חשובה יותר: האם זה משנה את הרצון לעלות?
כבר עברנו את זה. ביוני 2025 כשאיראן שיגרה מאות טילים וכטב"מים לעבר ישראל, ראינו תמונה דומה: שמי ישראל נסגרו, טיסות בוטלו, עולים נתקעו בשדות תעופה ברחבי העולם. משפחות מצרפת, ארצות הברית ועוד ישבו עם המזוודות ארוזות וחיכו.
אבל הנה מה שקרה: ברגע שנתב"ג נפתח מחדש, הם הגיעו לארץ חלקם כבר יום אחרי שהמלחמה הסתיימה. אני זוכר שיחה עם עולה מברזיל ששאל אותי אז: "האם בטוח להגיע לישראל?" עניתי לו בכנות: "אני לא יכול להבטיח לך שקט מוחלט. אבל אני יכול להבטיח לך קהילה שתעטוף אותך״.
עכשיו זה קורה שוב. המלחמה עם איראן התחילה, השמיים שוב נסגרים, וה-140 עולים שלנו שוב מחכים אבל הם רואים שאלה שהגיעו בפעם הקודמת, למרות הפחדים, למרות המשפחות שהתחננו שיחכו, בחרו נכון. הם כאן, הם בונים חיים, הם חלק מהסיפור הישראלי.
רוב העולים שנתקעו השבוע לא מבקשים לבטל את העלייה, הם מבקשים לדחות. הם שואלים "מתי אפשר?", ולא "האם כדאי?". הם כבר ראו את התסריט הזה, הם יודעים שהוא חולף.
המלחמה עם איראן בוודאי מסבכת את התהליך. היא יוצרת עיכובים, חששות, קושי לוגיסטי. אבל כפי שראינו בפעם הקודמת, היא לא משנה את הסיבה העמוקה שבגללה אנשים בוחרים לבוא לכאן.
ישראל חיה עם מציאות ביטחונית מורכבת מאז היווסדה. העולים שמגיעים לכאן יודעים את זה. ה-140 עולים שנתקעו השבוע יגיעו. אולי בשבוע הבא, אולי בחודש הבא. אבל הם יגיעו. כי ישראל היא לא רק מקום על המפה ,היא הבית שלהם, גם כשהדרך מסובכת, גם כשהשמיים לא תמיד שקטים, גם כשצריך לחכות עוד קצת.
ובינתיים, אנחנו בארגון הביתה ממשיכים להתכונן לקבל אותם. כי זה בדיוק מה שעושים מחכים למשפחה שחוזרת הביתה. ההיסטוריה מלמדת אותנו שהם תמיד מגיעים, ואנחנו תמיד כאן כדי לקבל אותם ולעזור להם כמה שניתן בתהליך הקליטה.